חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לשחזר באופן ייחודי את תזונת האדם בתקופת האבן. במאמר שפרסמו ד"ר מיקי בן-דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב יחד עם רפאל סירטולי מפורטוגל נטען כי האדם היה טורף-על במשך כשני מיליון שנה.
רק בעקבות היכחדות החיות הגדולות (המגהפאונה) בחלקים שונים של העולם והתדלדלות מקורות המזון מן החי בסוף תקופת האבן, חלה עלייה הדרגתית בחלק הצמחי של התזונה עד שלבסוף לא נותרה לאדם ברירה אלא לביית צמחים ובעלי חיים – ולעבור לחקלאות.
"עד היום, הניסיונות לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן התבססו בעיקר על הקבלה לתזונה בחברות ציידים-לקטים מהמאה ה-20", מסביר ד"ר בן-דור. "אלא שאין טעם להשוואה הזאת, כי חברת ציידים-לקטים לפני שני מיליון שנה ניזונה משפע פילים ובעלי חיים גדולים אחרים – בשעה שלחברות ציידים-לקטים היום אין שפע כזה. כל המערכת האקולוגית השתנתה ואינה בת-השוואה".
מה אם כן הדרך הנכונה לגלות את התפריט של האדם בתקופת האבן? "הרעיון שלנו היה להשתמש בשיטות אחרות כדי לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן: להשתמש בזיכרון המוטבע בגוף שלנו, במטבוליזם, בגנטיקה, במבנה הפיזי. הרי ההתנהגות שלנו משתנה מהר, אבל האבולוציה איטית – הגוף זוכר".
במהלך שלא נעשה עד היום בהיקף הנוכחי, ד"ר בן-דור ועמיתיו אספו כ-25 עדויות מתוך כ-400 מאמרים מדעיים מתחומים מדעיים שונים שעוסקים בשאלה האם האדם התמחה כטורף (קרניבור) או כאוכל-כל (אומניבור) בתקופת האבן. רוב העדויות נמצאו במחקרים על הביולוגיה הנוכחית של האדם, כולל גנטיקה, חילוף חומרים, פיזיולוגיה ומורפולוגיה.
הממצאים – חומציות ותאי שומן קטנים
העדיות אכן הצביעו על היותו של האדם הקדום טורף על: "דוגמה בולטת היא חומציות הקיבה של האדם", אומר ד"ר בן-דור. "החומציות בקיבה שלנו חזקה מזו של אוכלי הכול, ואפילו מזו של טורפים אחרים. ייצור ושמירה על חומציות חזקה עולים באנרגיה רבה, וקיומה מעיד על התמחות בצריכת מזון מן החי. חומציות חזקה עוזרת בהגנה מפני חיידקים מזיקים בבשר, והאדם הפרהיסטורי, שצד חיות גדולות שבשרן הספיק למספר ימים ואפילו לשבועות, התקיים במקרים רבים על בשר ישן ומרובה חיידקים – ולכן נזקק גם לשמור על רמת חומציות גבוהה.
דוגמה נוספת להימנות האדם על קבוצת הטורפים היא מבנה תאי השומן בגופנו. השומן בגוף של אוכלי-כל אצור במספר קטן יחסית של תאי שומן גדולים, ואילו אצל הטורפים, כולל האדם, התמונה הפוכה: לנו יש מספר גדול פי כמה של תאי שומן קטנים יותר. עדויות משמעותיות לאבולוציה של האדם כטורף נמצאו גם בגנום שלנו. למשל, גנטיקאים הגיעו למסקנה שהאדם סגר אזורים של הגנום כדי לאפשר תזונה עתירת שומן, בעוד השימפנזה פתחה אזורים בגנום שמאפשרים תזונה עתירת סוכר".
3+דוקטורט בציד חיות – ההתמחות של האדם הקדום
לעדויות מהביולוגיה של האדם צירפו החוקרים עדויות ארכיאולוגיות. למשל, מחקר איזוטופים יציבים בעצמות בני אדם קדומים ודפוסי צייד ייחודיים לאדם מראה שהאדם התמחה בציד חיות גדולות ובינוניות בעלות תכולת שומן גבוהה. השוואת האדם, שצד חיות גדולות, לטורפים חברתיים גדולים בני זמננו, שכולם מתמחים בטרפת חיות גדולות וכולם צורכים מעל ל-70% מהאנרגיה מן החי, חיזקה את מסקנת שהאדם התמחה בציד חיות גדולות והיה היפר-קרניבור כמותם.
"ציד חיות גדולות אינו הובי לאחר הצהריים", אומר ד"ר בן-דור. "הוא דורש המון ידע, וגם אריות וצבועים מגיעים ליכולות אלו רק כעבור שנים רבות של לימוד. מכאן ברור שהחיות הגדולות שאנו מוצאים באתרים ארכיאולוגיים רבים מספור הם תוצאה של התמחות האדם בציד חיות גדולות.
3+חלק ניכר מהחוקרים את היכחדות החיות הגדולות מסכימים שלציד החיות הגדולות בידי האדם היה תפקיד מרכזי בהיכחדותן – ואין הוכחה טובה מזו להתמחות האדם בציד חיות גדולות, ובהתאמה לטורפים בני זמננו, בציד עצמו כפעילות מרכזית של האדם במשך רוב תקופת התפתחותו. עדויות ארכיאולוגיות נוספות, כמו הופעתם של כלים לעיבוד והשגת מזון צמחי רק בשלבים מאוחרים של האבולוציה האנושית, תומכות גם הן במרכזיותם של בעלי החיים הגדולים בדיאטה האנושית לאורך רוב ההיסטוריה האנושית".
הצמחים לא היוו חלק מרכזי בתזונה
השחזור הרב-תחומי שערכו חוקרי אוניברסיטת תל אביב במשך קרוב לעשור מציע שינוי פרדיגמה בהבנת האבולוציה של האדם. בניגוד להשערה המקובלת לפיה האדם חייב את התפתחותו ואת הישרדותו לגמישות תזונתית בין הסתמכות על ציד בעלי חיים ותזונה צמחית, התמונה המצטיירת היא של התפתחות האדם כמי שהתמחה בעיקר בטרף בעלי חיים גדולים.
"עדויות ארכיאולוגיות לא מטילות ספק בכך שהאדם צרך גם צמחים בתקופת האבן", מוסיף ד"ר בן-דור, "אך לפי ממצאי המחקר הנוכחי הם לא היוו את החלק המרכזי בתזונה עד לקראת סוף התקופה".
3+מתי המזון הצמחי נכנס לתמונה?
עדויות לשינויים גנטיים והופעת כלי אבן ייחודיים לעיבוד צמחים הביאו את החוקרים למסקנה שהחל מלפני כ-85 אלף שנה באפריקה, והחל מלפני כ-40 אלף שנה באירופה ובאסיה, ניכרת עלייה הדרגתית בצריכה של מזון צמחי ושוני רב יותר של הדיאטה – בהתאם לתנאים האקולוגיים.
העלייה הזו מלווה בעליה בייחודיות המקומית של תרבות כלי האבן ודומה לגיוון התרבות החומרית בקרב חברות ציידים-לקטים של המאה ה-20. בניגוד לכך, בשני מיליון השנים שבהם הסיקו החוקרים שהאדם היה טורף-על, היה דמיון והמשכיות בכלי האבן ללא קשר לתנאים האקולוגיים המקומיים.
צמחונות היא דבר חדש
"המחקר שלנו מתפרץ אל ויכוח גדול מאוד – מדעי ולא-מדעי", אומר פרופ' רן ברקאי. "התזונה הפליאוליתית היא בנפשם של הרבה אנשים, לא רק בקשר לעבר אלא גם בקשר להווה ולעתיד. קשה לשכנע אדם שדוגל בצמחונות שאבות אבותיו לא היו כאלה, ויש נטייה לערבב כאן בין תפיסה אישית למציאות מדעית. המחקר הנוכחי שלנו הוא מולטי-דיסציפלינרי ואינטר-דיסציפלינרי. אנחנו מציעים תמונה רחבה ומקיפה באופן חסר תקדים, שמראה בבירור כי האדם היה קודם כל טורף-על, שהתמחה בציד בעלי חיים גדולים.
כפי שמצא דרווין, התאמה של מינים להשגה ועיכול של תזונתם היא המקור העיקרי לשינויים אבולוציוניים, ולכן הקביעה שהאדם היה טורף-על במשך רוב תקופת התפתחותו עשויה להוות בסיס נרחב לתובנות מהותיות לגבי האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם".
3+