מחקר ישראלי שנערך במרכז הרפואי הלל יפה לפני כשנה, בזמן תקופת הלחימה מול איראן, מצא כי האחיות בביה"ח המתרגלות יוגה לאורך זמן – מפגינות חוסן נפשי גבוה ומתמודדות טוב יותר עם מצבי לחץ ומשבר.
3+המלחמה מול איראן הציבה בפני צוותי האחיות מציאות מורכבת ומתמשכת, שכללה עבודה בשעות ארוכות תחת עומס כבד, התמודדות עם מחסור בכוח אדם, ובמקביל דאגה מתמדת לבני המשפחה תחת איום. המחקר הוא אחד הראשונים בישראל שבחן בזמן אמת את הקשר בין תרגול יוגה לחוסן נפשי בתקופה כה מאתגרת.
המחקר פורץ הדרך בוצע על ידי פרופ' מירב בן נתן, מנהלת בית הספר האקדמי לאחים ואחיות של המרכז הרפואי הלל יפה ומרצה באוניברסיטת תל אביב, וגב' קרן הורביץ, מנהלת המחלקה למשאבי אנוש במרכז הרפואי. ממצאיו התקבלו לאחרונה לפרסום בכתב העת הבינלאומי Workplace Health & Safety.
3+פרופ' בן נתן הסבירה כי צוותי האחיות חווים חששות ופחדים דומים לאלו של כלל אזרחי המדינה, ולכן היה קריטי להבין אילו גורמים מסייעים בשמירה על חוסן נפשי בתקופות קשות. לדבריה, בתרגול יוגה ישנם היבטים נפשיים מובנים, מעבר לפעילות הגופנית.
במחקר השתתפו 105 אחים ואחיות מבתי חולים שונים בישראל, בעלי ותק מחלקתי של 10 עד 12 שנה. הממצאים הראו באופן מובהק כי עיסוק קבוע ביוגה יצר רמות חוסן גבוהות ותגובות סטרס נמוכות יותר בהשוואה למי שלא תרגלו כלל.
3+הממצא המעניין ביותר היה שלא עצם ההשתתפות בשיעורי יוגה היא שעשתה את ההבדל – אלא דווקא התרגול העצמאי והמתמשך לאורך שנים. לדבריה של פרופ' בן נתן, תחושת הרוגע, המשמעות והאיזון הרגשי שהיוגה העניקה היו הגורמים המשמעותיים ביותר לחיזוק החוסן הנפשי.
לדברי הורביץ, מנהלת המחלקה למשאבי אנוש במרכז הרפואי, חוסן אינו נוצר ביום אחד, ויוגה אינה פתרון קסם. מדובר בהרגל שמוטמע לאורך זמן, וככל שהתרגול הופך לחלק בלתי נפרד משגרת החיים, כך גדלה תרומתו לחוסן הנפשי. בקרב צוות האחיות ששילב יוגה לאורך שנים – רמות הסטרס היו הנמוכות ביותר.
3+הורביץ ופרופ' בן נתן הדגישו כי לחוסן של הצוות הסיעודי יש משמעות רחבה הרבה מעבר לרווחה האישית של העובדים. לדבריהם, איש צוות שמצליח להתמודד טוב יותר עם לחץ ושחיקה מסוגל להעניק טיפול איכותי יותר, לקבל החלטות שקולות יותר ולהישאר במקצוע לאורך זמן.
המשתתפים במחקר ציינו כי תרגול יוגה הפך עבורם למעין "כיפת ברזל נפשית", המאפשרת להם להמשיך לטפל באחרים גם כאשר המציאות סביב סוערת. השתיים מסכמות כי "השקעה בחוסן של אנשי הצוות היא למעשה השקעה במערכת הבריאות כולה", וכי ממצאי המחקר מצביעים על הצורך לפתח תוכניות ארגוניות שיסייעו לעובדים לאמץ כלים לחיזוק החוסן הנפשי.
