ההתקפה שהסתבכה
ב-13 בספטמבר 1946, כאשר המתח בין השלטון הבריטי למחתרות נמצא בשיאו, ביצע האצ"ל התקפה על בנק עותומן ביפו. במהלך ההתקפה, נתפסו חמישה מהלוחמים.
ב-11 בדצמבר התבצע משפטו של אחד מהלוחמים, בנימין קמחי שמו. קמחי הואשם בנשיאת נשק, ביצוע שוד ופציעת סגן מנהל הבנק. כיאה ללוחם אצ"ל, סירב בנימין קמחי להודות באשמה, וכפר בסמכות בית המשפט הבריטי לשפוט אותו.
ימים ספורים לאחר מכן, נשפטו גם שאר הלוחמים למאסר, וחלקם קיבלו גם הם את העונש המבזה של המלקות. עונש המלקות היה נפוץ אותו זמן ברחבי האימפריה הבריטית, הן בארצם והן במושבותיהם. החוק הבריטי התיר לשלטון להלקות גם קטינים.
בהקשר למלקות ראוי להזכיר כי אחד הדברים שהשפיעו על תפיסת עולמו של מנחם בגין, היו זיכרונות מרים בקשר לעונש המלקות. בגיל שבע צפה בהלקאות פומביות של יהודים בעירו בריסק וכן הושפע מפרשת הירש לקרט שהוצא להורג לאחר שהתנקש בחיי המושל הרוסי שציווה להלקות בפומבי עצירים פוליטיים יהודים.
2+" אנו מזהירים את ממשלת הדיכוי" – האצ"ל מאיים
עם קבלת הידיעה על העונש שהוטל על הלוחמים, פרסם האצ"ל הודעה בעברית ובאנגלית: "חייל עברי שנפל בשבי האויב, "נידון" על ידי "בית דין" של צבא הכיבוש הבריטי למלקות. אנו מזהירים את ממשלת הדיכוי מפני הוצאה לפועל של עונש משפיל זה. אם הוא יוצא אל הפועל, יוטל אותו עונש על קציני הצבא הבריטי. כל אחד מהם יהיה עלול ללקות 18 מלקות".
ביום שבת, 28 בדצמבר 1946, למרות אזהרת האצ"ל, הולקה בנימין קמחי 18 פעמים בשוט. לאנשי האצ"ל היה ברור כי א"א לשתוק על השפלת הלוחם, ויש לממש את האיום ששלחו לבריטים, וכפעולת תגובה יש להלקות חיילים בריטים.
יממה עברה, וביום ראשון בערב יצאו לפעולה חוליות לוחמי האצ"ל כדי "לתפוס בעלי דרגה בריטיים ולהוכיח להם כי גם לשוט שני קצוות". לימים תקרא הפעולה בשם: "ליל ההלקאות".
2+הקצינים מושפלים
חוליית אנשי אצ"ל שפעלה בנתניה נכנסה חמושה למלון 'מטרופול', ופקדה על קצין בריטי בדרגת רב-סרן שיגיע עמה. הקצין הובל לחורשת אקליפטוסים, שם הוסבר לו עונשו והוא ספג 18 מלקות. לאחר שעה חזר הקצין בתחתוניו למלון. בראשון לציון נתפס סרג'נט מהדיוויזיה המוטסת והולקה ברחוב.
בתל אביב נחטפו שני סמלים בריטיים ברחוב הירקון, והובלו לגן הדסה. שם ספג כל אחד מהם 18 מלקות. באותו זמן נתפסו גם שני סמלים ליד מלון "ארמון" ובצפון העיר הולקו גם הם כל אחד 18 מלקות.
משעה 22:00 עד 01:00 עברו ברחובות תל אביב מכוניות צבאיות ופקדו על כל החיילים המסתובבים ברחובות לחזור אל בתיהם. באזורים מלוד ועד נתניה הודיעו ברמקולים כי על כל אנשי הדיוויזיה המוטסת לעזוב את יישוביהם ולחזור למחנותיהם.
המשטרה הבריטית שכבודה הושפל הייתה נחושה לתפוס את המלקים. במחסום שהוקם באזור וילהלמה נתפסה מכונית ובה חמישה לוחמי אצ"ל חמושים אשר היו בדרך לביצוע עונש המלקות. החמישה היו: אברהם מזרחי, שנפצע מהאש שנפתחה בצומת וילהלמה ונהרג בכלא עכו לאחר עינויים, אליעזר קשאני, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר וחיים גולובסקי.
2+משפטם של הארבעה נערך ב-10 בפברואר 1947 והם סירבו להכיר בסמכות בית המשפט. יחיאל דרזנר וחיים גולובסקי קראו הצהרות פוליטיות, ובית המשפט גזר עונש מוות על אלקחי, דרזנר וקשאני, ומאסר עולם נגזר על גולובסקי מפאת גילו.
אלקחי, דרזנר וקשאני הועלו לגרדום יחד עם דב גרונר ב-16 באפריל 1947 בכלא עכו.
הלקח נלמד
אך על אף הענישה המרה של ההוצאה להורג של אנשי אצ"ל, ניתן לומר כי הפעולה הצליחה, לפחות בכל הקשור למידת השפעתה. פעולת ההלקאות יצרה זעזוע בבריטניה. היה מדובר בהשפלה ראשונה מסוגה לצבא ולקצונה הבריטית בתולדות האימפריה. בפריז פורסמה באחד העיתונים קריקטורה שבה נראה חייל בריטי המגן בכובע הפלדה שלו על עכוזו. עונש המלקות לא הוטל יותר בימי המנדט הבריטי אחרי כן.
בכרוז שפרסם בגין לאחר מכן נכתב "בתולדות האמפריה הבריטית לא הייתה פגיעה כזאת במשך מאות שנים. בתולדות ישראל לא הייתה תגובה כזאת במשך אלפיים שנה. היו אף יהודים שנשקו את השוט, ישנם עוד כאלה בישראל, אפילו בארץ ישראל".
