78 שנים אחרי שטבעה מול חופי תל אביב, האלטלנה שבה אל פני השטח – לפחות מבחינה ציבורית. אלא שלצד ההתרגשות ממציאת שרידי האונייה, נראה כי כבר מתחדש גם הקרב הישן על האופן שבו תיזכר אחת הפרשות הטעונות בתולדות מדינת ישראל.
במכון למורשת בן-גוריון פרסמו היום (שני) התייחסות למציאת האונייה, ובה בחרו להתמקד פחות בגילוי ההיסטורי עצמו ויותר בלקח שלדבריהם ביקש דוד בן-גוריון להותיר אחריו: ממלכתיות, מונופול של המדינה על הכוח הצבאי וכפיפות הצבא לממשלה הנבחרת.
"להעלים את העדות הפיזית – להשאיר בזיכרון את הלקח"
רמון זיו-אב, סמנכ"ל הפעילות במכון למורשת בן-גוריון, הזכיר כי ביולי 1949 הורה בן-גוריון למפקד חיל הים לפרק את שרידי האלטלנה, שעדיין עמדו על שרטון מול חופי תל אביב. לדבריו, "בן־גוריון ביקש להעלים את העדות הפיזית לאחד הרגעים הקשים והמכריעים בתולדות המדינה, אבל לצד זאת ביקש להשאיר בזיכרון את הלקח של הפרשה".
דווקא המשפט הזה מקבל משמעות מחודשת עם מציאת האונייה. העדות הפיזית שבן-גוריון ביקש לסלק מהנוף הישראלי חוזרת כעת לכותרות – ובמכון הנושא את מורשתו ממהרים להבהיר כיצד, לשיטתם, צריך לפרש אותה.
"אלטלנה" שוב חושפת מי חושב שהמדינה שייכת לו
בהודעה מודגש כי האיום שזיהה בן-גוריון בפרשה היה האפשרות שכוח חמוש יפעל מחוץ לסמכות המדינה: "בן־גוריון ראה במבחן הזה איום חמור לא פחות מן הסכנות שהגיעו מבחוץ, הסכנה שכוח חמוש יעמוד מחוץ לסמכותה של המדינה".
ומי כמעט לא נמצא בהודעה? בגין
גם מה שלא מופיע בהתייחסות מעניין. מנחם בגין, מפקד האצ"ל ומי שעמד בלב פרשת אלטלנה, כמעט ואינו חלק מהנרטיב שמציג המכון. במשך עשרות שנים הפך גם סירובו של בגין להיגרר למלחמת אחים לחלק מרכזי בזיכרון הפרשה. אלא שבהודעת המכון הזרקור מופנה כמעט כולו אל בן-גוריון ואל החלטתו לעמוד על סמכותה הבלעדית של המדינה.
אלטלנה, רגע אחרי רגע: התיעודים מהאירוע שטלטל את המדינה
בכך מוצגת אלטלנה בראש ובראשונה כסיפור על ביסוס הממלכתיות ולא כסיפור על שני מחנות יהודיים שהגיעו אל סף התנגשות פנימית קטלנית – ועל ההחלטות שהתקבלו משני צדי העימות.
במכון אף מזהירים במפורש מפני הפיכת הגילוי החדש לדלק למחלוקת הפוליטית הישנה: "אם ביחד עם האונייה, תשוב גם הסכנה של מלחמת אחים, מוטב שתישאר בלב ים". אלא שבמידה רבה, עצם ההודעה ממחישה עד כמה בלתי אפשרי להפריד בין מציאת האלטלנה לבין הקרב על הזיכרון שלה. האונייה אולי הייתה במצולות במשך עשרות שנים, אך המחלוקת על משמעות הפרשה מעולם לא טבעה איתה.
ההודעה המלאה: "ביולי 1949 נתן שר הביטחון דוד בן־גוריון למפקד חיל הים הוראה לפרק את שיירי האונייה אלטלנה, שעמדה על שרטון מול חופי תל אביב. בן־גוריון ביקש להעלים את העדות הפיזית לאחד הרגעים הקשים והמכריעים בתולדות המדינה, אבל לצד זאת ביקש להשאיר בזיכרון את הלקח של הפרשה.
האלטלנה בידינו: סגירת מעגל היסטורית ותזכורת לפצע מדמם
"אלטלנה הייתה שיא של התנגשות פנימית קשה, ומאותו רגע התנהל לא רק מאבק על האונייה אלא גם מאבק על עיצוב הזיכרון ועל השאלה מהו הלקח שצריך להפיק ממנה. בן־גוריון ראה במבחן הזה איום חמור לא פחות מן הסכנות שהגיעו מבחוץ, הסכנה שכוח חמוש יעמוד מחוץ לסמכותה של המדינה.
"לכן, גם היום, חשוב להיזהר מהפיתוי להפוך את מציאת אלטלנה רק לסיפור היסטורי או לסמל פוליטי. דווקא מפגש מחודש עם האונייה במצולות צריך להזכיר לנו מדוע הממלכתיות היא עיקרון יסוד. במדינה דמוקרטית יכול להתקיים רק כוח צבאי אחד, והוא חייב להיות כפוף לממשלה הנבחרת, המייצגת את רצון העם.
"פרשת אלטלנה לא הסתיימה עם הטבעת האונייה, ומציאתה במצולות היא הזדמנות נוספת לקיים דיון חשוב גם בימינו. אם ביחד עם האונייה, תשוב גם הסכנה של מלחמת אחים, מוטב שתישאר בלב ים. לקח אלטלנה הוא מרכזיותה של הממלכתיות: במדינה דמוקרטית יכול להתקיים רק כוח צבאי אחד ועליו להיות כפוף לממשלה הנבחרת, המייצגת את רצון העם".
