סקירה היסטורית: גילוי שרידי ה"אלטלנה" מחזיר את ישראל לימי קום המדינה ולמאבק השליטה המתוח בין ארגון האצ"ל להגנה. ביוני 1948, בניסיון למנוע עימות חזיתי, הגיעו ראש הממשלה דוד בן-גוריון ומפקד האצ"ל מנחם בגין להסכמה שנועדה להנמיך להבות: האונייה, שנשאה על סיפונה כ-930 עולים וציוד צבאי רב, תפרוק את מטענה בחשאי בחוף כפר ויתקין, ולא בנמל תל אביב.
ההסכם הופר באחת, והמשבר הסלים מול חופי תל אביב כאשר הממשלה הזמנית הורתה לפתוח באש ארטילרית על הספינה העמוסה. מול אש הפגזים, אשר כוונה גם לעבר הלוחמים והעולים שקפצו למים, סירב מנחם בגין להיגרר למרחץ דמים. בעוד ספינתו בוערת ופקודיו נהרגים, הוא העביר את ההוראה ההיסטורית שלא להשיב אש וזעק "מלחמת אחים לעולם לא" – החלטה דרמטית שמנעה מלחמת אזרחים וחרטה את האירוע כפצע היסטורי של בגידה, אך גם כמופת של אחריות לאומית.
עדותו ההיסטורית של יצחק רבין, ששהה אז במטה הפלמ"ח, שופכת אור מצמרר על רגעי ההכרעה. בעוד אנשי האצ"ל על החוף זעקו בהיסטריה "הצילו את בגין", הגיבו כוחות הפלמ"ח בהגברת אש התופת לעבר האונייה. רבין עצמו הודה לימים בזיכרונותיו כי "משקעי השנאה" של אנשי הפלמ"ח וההגנה הם שהכתיבו את עוצמת הירי הקטלנית. האש נפסקה רק לאחר שרבין ומפקדים נוספים התערבו, כשהבינו שהספינה בוערת, המערכה הוכרעה, ואין עוד צורך בנפגעים.
78 שנים לאחר ההטבעה, אותרו שרידי ה"אלטלנה" על קרקעית הים. חשיפת הממצאים מספקת לראשונה עדות פיזית וממשית לאירוע, ומחזירה אל סדר היום החדשותי את העימות הטעון שכמעט ודרדר את מדינת ישראל למלחמת אחים.
