במהלך מרתון ניו יורק שנערך השבוע התמוטטה רייצ'ל אפא, ספורטאית קולג' לשעבר מפנסילבניה, בת 24, כשלושה קילומטרים בלבד מקו הסיום. אפא, שרצה כדי לגייס כספים למאבק במחלת הפרקינסון לזכרו של סבה, פונתה לבית החולים תוך כדי פעולות החייאה ושימוש בדפיברילטור, אך הרופאים נאלצו לקבוע את מותה.
השתתפה במרתון הראשון בחייה – ונפטרה 3 ק"מ לפני קו הסיום
כעת, לצד חקירת נסיבות האירוע שמנהל המכון לרפואה משפטית בניו יורק, מתבררים פרטים נוספים על הסיבה האפשרית לקריסתה ועל המנגנון הרפואי החריג שעשוי היה להוביל למותה.
אביה של אפא מסר כי להערכת הגורמים הרפואיים, הסיבה לקריסה היא תסמונת הראבדומאיוליזיס, המכונה גם תמס שריר או "ראבדו". מדובר במצב רפואי שבו תאי שריר השלד מתפרקים במהירות בעקבות מאמץ גופני קיצוני. בתהליך משתחררים לזרם הדם חומרים שעלולים לגרום לנזק לכליות, להפרעות קצב מסכנות חיים ואף לקריסת מערכות.
ד"ר ג'ונתן קים, מנהל המרכז לקרדיולוגיה בספורט באוניברסיטת אמורי, מסביר כי מקרי מוות במהלך מרתונים נדירים ביותר, וכי מוות כתוצאה מתמס שריר נחשב לחריג במיוחד. לדבריו, הגורם השכיח ביותר לדום לב פתאומי במהלך מרוץ הוא אוטם שריר הלב – התקף לב. בקרב רצים צעירים, הסיבה השנייה בשכיחותה נותרת לעיתים קרובות בלתי מוסברת גם לאחר בירור רפואי מקיף.
אחד הגורמים שעלולים להחמיר את התופעה הוא תנאי מזג האוויר. אף שפירוק שריר בדרגה קלה עשוי להתרחש אצל ספורטאים רבים בעקבות מאמץ גופני, ובדרך כלל אינו מוביל לסיבוכים חמורים, עומס חום ולחות עלולים להפוך אותו למסוכן במיוחד.
ד"ר דאג פארל, מומחה לנפרולוגיה מבית החולים הר סיני, מסביר כי במהלך מאמץ ממושך השרירים מייצרים חום רב, וטמפרטורת הליבה של הגוף עשויה לעלות לעיתים מעל 40 מעלות. כאשר הלחות גבוהה והזיעה אינה מתאדה ביעילות, הגוף מתקשה להתקרר. השילוב בין עומס החום להתייבשות עלול להאיץ את פירוק השריר ולהחמיר את הפגיעה.
מחקר שפרסם פארל ממחיש את השפעתם של תנאי מזג האוויר: במהלך מרתון ניו יורק בשנת 2022, שהתקיים בתנאי חום חריגים, טופלו 24 רצים שסבלו מתמס שריר – לעומת שלושה עד ארבעה מקרים בלבד בשנה רגילה.
הקושי בזיהוי התסמונת בזמן הוא גורם סיכון נוסף. התסמינים הראשוניים שלה – תשישות, חולשה, בחילות וכאבי שרירים – דומים מאוד לתחושות שמלווים רצי מרתון רבים במהלך המאמץ. במקרים מסוימים, הספורטאים פונים לקבלת טיפול רפואי רק לאחר הופעת סימנים חמורים יותר, כמו בלבול, ערפול הכרה או התעלפות.
למרות הטרגדיה, נתונים ארוכי טווח שנאספו בקרב כ-30 מיליון רצים בין השנים 2010 ל-2023 מצביעים על ירידה של כמחצית בסיכון למוות מדום לב פתאומי במהלך מרוץ. שיעור ההישרדות של רצים שחווים אירוע לבבי במהלך הריצה עומד על כ-70%, בין היתר בזכות פריסה רחבה של צוותי החייאה ודפיברילטורים לאורך המסלולים.
המומחים מדגישים כי על רצים ומתאמנים בכל הרמות להקפיד על בירור רפואי מקדים, להתייעץ עם רופא בנוגע לגורמי סיכון אישיים או משפחתיים ולגלות ערנות לסימני אזהרה, בהם לחץ בחזה, סחרחורת קיצונית, קוצר נשימה חריג או דופק מואץ שאינו נרגע.
