בארצות הברית נמשכת היום (רביעי) ספירת הקולות בבחירות אמצע הכהונה, כאשר בעוד שבישראל מצביעים האזרחים בפתק יחיד לרשימה מפלגתית ארצית לכנסת, בארצות הברית בוחר כל אזרח בנפרד את נציגו האזורי לבית הנבחרים, ובמדינות שבהן נערכת השנה התמודדות עומדת לבחירה גם נציגות לסנאט, כאשר לעיתים קרובות מוטלים לקלפי פתקים נפרדים גם לבחירת מושל המדינה ולשורה ארוכה של תפקידים מקומיים.
הבחירות לבית הנבחרים נערכות מדי שנתיים, ובמקביל מתחלף שליש מנציגי הסנאט. תוצאות ההצבעה יקבעו את הרכבו של הקונגרס המאה ועשרים, יעצבו את מרחב התמרון של הנשיא דונלד טראמפ בחקיקה ובתקציבים, וישפיעו ישירות על מאזן הכוחות בוושינגטון.
מה בעצם בוחרים האמריקנים?
ארצות הברית מוגדרת כרפובליקה פדרלית המאגדת חמישים מדינות שונות, כאשר לכל אחת מהן שלטון מקומי עצמאי, חוקה וסמכויות נרחבות משלה. במקביל לממשלים המדינתיים פועל הממשל הפדרלי המרכזי בעיר הבירה וושינגטון, האמון על קבלת החלטות הנוגעות לאומה כולה.
הקונגרס של ארצות הברית משמש כרשות המחוקקת הפדרלית ומורכב משני בתים נפרדים: בית הנבחרים והסנאט. שני הגופים הללו נוטלים חלק בלתי נפרד בחקיקת חוקים, באישור תקציבי המדינה ובפיקוח פרלמנטרי על הרשות המבצעת, אך מבנה ההרכב שלהם ושיטת הבחירה אליהם שונים מן היסוד.
המושב ההיסטורי שנפל – וההישג שסולל את דרך הדמוקרטים לשלטון
במערכת הבחירות הנוכחית האזרחים אינם בוחרים נשיא חדש. דונלד טראמפ יוסיף לכהן בתפקידו בבית הלבן ללא קשר לתוצאות, אך הרכב הקונגרס יקבע האם יוכל להישען על רוב רפובליקני אוהד לקידום יעדיו, או שייאלץ להתמודד עם בלמים חקיקתיים ומנגנוני חקירה מצד רוב דמוקרטי באחד מבתי הקונגרס או בשניהם.
בית הנבחרים: 435 מושבים העומדים לבחירה מדי שנתיים
בית הנבחרים מהווה את הבית התחתון והגדול מבין שני בתי הקונגרס, והוא כולל ארבע מאות שלושים וחמישה מושבים בעלי זכות הצבעה מלאה. מושבים אלו מחולקים בין חמישים המדינות על בסיס יחסי התואם את גודל אוכלוסייתן, כפי שהוא מתעדכן במפקדי אוכלוסין רשמיים.
כל מדינה מחולקת למחוזות בחירה גאוגרפיים, כאשר כל מחוז שולח נציג אחד בלבד לוושינגטון. לפיכך, להבדיל משיטת הבחירות היחסית בישראל שבה חלוקת המנדטים מתבצעת על פי סך הקולות הארצי, בבחירות לבית הנבחרים השיטה היא רובנית-אישית: המועמד שזכה במספר הקולות הגבוה ביותר במחוזו גורף את המושב.
הדרמה עוד לא הוכרעה: המדינות שיכולות להציל את הרפובליקנים
לשם המחשה, אם מועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית משיג חמישים ואחד אחוזים מקולות המצביעים במחוז מסוים בעוד יריבו הרפובליקני משיג ארבעים ותשעה אחוזים, המועמד הדמוקרטי מקבל את המושב היחיד, בעוד קולות המצביעים של המועמד המפסיד אינם נצברים או מועברים לחלוקה כללית.
כל ארבע מאות שלושים וחמישה הצירים עומדים לבחירה מחודשת מדי שנתיים בדיוק. עובדה זו מאפשרת לציבור הבוחרים להחליף את הרכבו המלא של הבית בכל מערכת בחירות. כדי להבטיח שליטה ורוב בבית הנבחרים, נדרשת מפלגה להגיע לרף של מאתיים ושמונה עשר מושבים לפחות, בהנחה שכלל המושבים מאוישים.
הסנאט: מאה מושבים וייצוג שוויוני למדינות
הסנאט פועל על פי מתכונת שונה לחלוטין שנועדה להעניק משקל שווה לכל מדינה באיחוד. הבית העליון כולל מאה חברים בלבד, כאשר כל אחת מחמישים המדינות שולחת שני סנאטורים בדיוק, ללא כל תלות במספר תושביה או בגודלה הגאוגרפי. כך למשל, מדינת קליפורניה המונה עשרות מיליוני אזרחים מיוצגת בסנאט בידי שני נציגים בלבד, בדיוק כמו מדינת ויומינג שאוכלוסייתה קטנה בהרבה.
תקופת כהונתו של סנאטור נמשכת שש שנים מלאות, אך הבחירות אינן מתקיימות במועד אחד עבור כלל החברים: המושבים מחולקים לשלוש קבוצות רוטציה, ובכל שנתיים עומד לבחירה כשליש מהרכב הסנאט.
ישראל עוקבת מקרוב: הבחירות בארה"ב, הקרב על הקונגרס והתחזיות
במערכת הבחירות הנוכחית של 2026 עומדים להכרעה שלושים וחמישה מושבים, הכוללים גם מושבים שהתפנו טרם זמנם ונדרשת בהם התמודדות מיוחדת. לפיכך, מפת התוצאות בליל הבחירות משקללת גם את הסנאטורים הממשיכים בכהונתם מכוח ניצחונות במערכות בחירות קודמות.
מספר הקסם המבטיח רוב מוחלט בסנאט עומד על חמישים ואחד מושבים. עם זאת, במצב של שוויון של חמישים מול חמישים, מקנה החוקה לסגן נשיא ארצות הברית – המשמש מתוקף תפקידו כנשיא הסנאט – את הסמכות להטיל קול מכריע לשבירת השוויון. לפיכך, מפלגה המחזיקה בחמישים מושבים עשויה ליהנות מרוב תפקודי אם סגן הנשיא נמנה עם שורותיה. במערכת הבחירות הנוכחית מכהן בתפקיד זה סגן הנשיא הרפובליקני ג'יימס דייוויד ואנס.
מדוע קיימות שתי מערכות בחירות נפרדות לקונגרס?
הפיצול המבני בין בית הנבחרים לסנאט נולד בעת ניסוח חוקת ארצות הברית במטרה ליצור איזון מובנה בין שלטון הרוב לבין הגנה על מעמדן של המדינות הקטנות. בית הנבחרים משקף את העירון הדמוגרפי ומעניק יתרון מספרי למדינות המאוכלסות, בעוד הסנאט מעגן שוויון פדרלי מוחלט בין כלל המדינות.
על מנת שחקיקה פדרלית רגילה תיכנס לספר החוקים, נדרשת הסכמה של שני בתי הקונגרס על נוסח חוק זהה לחלוטין. לאחר אישורו בשני הבתים מועבר החוק לחתימת נשיא ארצות הברית, הרשאי לחתום עליו או להטיל עליו וטו נשיאותי. במקרה של הטלת וטו, ביכולתו של הקונגרס לעקוף את החלטת הנשיא אך ורק באמצעות רוב מיוחס של שני שלישים בכל אחד משני הבתים.
לצד זאת, החוקה מייחדת לכל בית סמכויות בלעדיות: הסנאט מחזיק בסמכות לאשר או לדחות מינויים של שופטים פדרליים ושופטי בית המשפט העליון, שגרירים, שרים ובכירים ברשות המבצעת, וכן לאשרר אמנות בינלאומיות.
לעומתו, בית הנבחרים מחזיק בסמכות הבלעדית לפתוח בהליכי הדחה רשמיים נגד נשיא מכהן או נושאי משרה פדרליים, בעוד שהסנאט הוא הגוף המנהל את משפט ההדחה ופוסק האם להדיחם.
שלב הבחירות המקדימות וקביעת המועמדים
טרם ההתמודדות בבחירות הכלליות, נערכות במדינות השונות בחירות מקדימות, המוכרות כפריימריז, או אספות בוחרים מפלגתיות. במסגרת זו קובעים חברי המפלגות והמצביעים מי יהיו המועמדים הרשמיים שייצגו את המפלגה הדמוקרטית, את המפלגה הרפובליקנית או רשימות אחרות בהתמודדות על כל מושב.
כל מדינה מוסמכת להגדיר את שיטת הבחירות המקדימות בשטחה: בחלק מן המדינות ההשתתפות מותרת אך ורק לבוחרים הרשומים כחברי אותה מפלגה, בעוד שבמדינות אחרות רשאים להצביע גם אזרחים שאינם מזוהים מפלגתית.
לאחר נעילת שלב המועמדויות מתקיימות הבחירות הכלליות. ברוב המכריע של המדינות מועמד שצבר את מרב הקולות מוכרז כמנצח, אולם במדינות מסוימות חלים חוקים ייחודיים הדורשים השגת רוב מוחלט של מעל חמישים אחוזים, או שימוש בשיטת דירוג מועמדים שבה נספרות העדפות חלופיות של המצביעים.
אופן ההצבעה בפועל והיעדר ניהול בחירות ארצי
בניגוד לישראל שבה ועדת הבחירות המרכזית מנהלת את ההליך על פי חוק אחיד בכל חלקי המדינה, בארצות הברית מערך הבחירות מבוזר לחלוטין. חוקת ארצות הברית מפקידה את ניהול ההצבעה בידי חמישים המדינות והרשויות המקומיות בכל מחוז, והן הקובעות את נהלי פנקס הבוחרים, פריסת אתרי ההצבעה, שעות פתיחת הקלפיות ומנגנוני הבדיקה של פתקי ההצבעה.
אזרחים אמריקנים יכולים לממש את זכותם בכמה נתיבים: התייצבות אישית ביום הבחירות, הגעה לאתרי הצבעה מוקדמת שנפתחים שבועות קודם לכן, או שליחת מעטפות הצבעה בדואר.
התנאים, מועדי המשלוח ודרישות הזיהוי משתנים ממדינה למדינה. בשל שונות זו, במדינות מסוימות מעובדים ונבדקים נתונים רבים עוד טרם יום הבחירות, בעוד שבמדינות אחרות אסור לפתוח את מעטפות הדואר אלא לאחר נעילת הקלפיות, עובדה המכתיבה קצבי ספירה שונים לחלוטין ברחבי ארצות הברית.
משמעות נתוני המושבים במסכי החדשות ומספרי הקסם
בעת שידור תוצאות הבחירות מציגות רשתות הטלוויזיה האמריקניות לוחות מושבים מתעדכנים. נתונים אלו מבוססים על מחוזות שנסגרו והוכרעו באופן סופי או על סמך הכרזות ניצחון מובהקות שפרסמו גופי התקשורת.
בבית הנבחרים מספר המושבים הכולל עומד על ארבע מאות שלושים וחמישה, ומספר הקסם הדרוש להשגת רוב הוא מאתיים ושמונה עשר מושבים, המהווים רוב מוחלט מבין המושבים המאוישים.
בסנאט מספר המושבים הכולל עומד על מאה, ומספר הקסם להשגת רוב עצמאי הוא חמישים ואחד מושבים. עם זאת, חמישים מושבים מספיקים לרוב תפקודי אם סגן הנשיא משתייך לאותה מפלגה ושובר שוויון בהצבעתו.
כאשר מופיע בדיווח כי מפלגה מסוימת הגיעה למאה מושבים בבית הנבחרים לעומת תשעים מושבים ליריבתה, אין הדבר מלמד על הכרעת המערכה, שכן מאות מושבים נותרים פתוחים והתמונה עשויה להשתנות מקצה לקצה. בסנאט התחשיב מורכב עוד יותר, שכן סך המושבים המצטבר של סיעה כולל בתוכו מראש את עשרות הסנאטורים שמקומם מובטח מאחר שלא עמדו לבחירה במחזור הנוכחי.
מדוע מוכרזים מנצחים בטרם הושלמה ספירת כלל הפתקים?
גופי התקשורת וסוכנויות הידיעות המרכזיות בארצות הברית מפעילים דסקים מיוחדים של מומחי סטטיסטיקה ודמוגרפיה. מומחים אלו מנתחים בזמן אמת את קצב הגעת הפתקים, דפוסי הצבעה היסטוריים במחוזות ספציפיים, היקף המעטפות שנותרו לפתיחה ופילוח של קלפיות שטרם דיווחו.
כאשר המודל הסטטיסטי מעלה כי הפער שצבר המועמד המוביל אינו ניתן למחיקה מבחינה מתמטית על ידי הקולות שנותרו בקלפיות, מכריזה רשת החדשות על המנצח באותו מרוץ, גם אם בפועל נותרו אחוזים מסוימים של פתקים שטרם נספרו.
חשוב להדגיש כי הכרזת התקשורת מהווה הערכה מקצועית מבוססת אך אינה בעלת תוקף משפטי מחייב. האישור הרשמי והסופי של התוצאות ניתן אך ורק על ידי ועדות הבחירות המוסמכות ומזכירי המדינות לאחר תום הליכי הבדיקה והערעורים.
במרוצים שבהם הפערים קטנים במיוחד, או במדינות המסתמכות בשיעור גבוה על פתקי דואר ובדיקות חתימה, ההכרזה הרשמית והתקשורתית עשויה להתעכב ימים רבים.
בחירות לתפקידי מושלים ובתי מחוקקים מקומיים
במקביל לבחירות לקונגרס הפדרלי, נערכות במדינות רבות בחירות לתפקידי מושלי מדינות, לבתי נבחרים מקומיים ולמשרות שיפוט ותביעה. המושל עומד בראש הרשות המבצעת במדינתו ונושא באחריות ישירה על מערכות החינוך, גיבוש התקציב המדינתי, ביטחון הפנים ומשטרת המדינה, וניהול השירותים האזרחיים, בהתאם לגבולות הסמכות שהוגדרו בחוקת המדינה.
זכייה במשרת מושל אינה מעניקה למפלגה מושב נוסף בקונגרס בוושינגטון. מדובר במערכת בחירות נפרדת מבחינה חוקתית, אולם היא נושאת משקל פוליטי אדיר: מושלים מחזיקים בהשפעה רבה על עיצוב מחוזות הבחירה, על יישום מדיניות פנים ועל בניית כוח פוליטי לקראת התמודדויות עתידיות ברמה הארצית.
השלבים שלאחר תום הבחירות: השבעת הקונגרס המאה ועשרים
בתום הליכי ספירת הקולות, בדיקת הפתקים השנויים במחלוקת והשלמת הליכי האשרור הרשמיים בכל מדינה, יתכנסו חברי הקונגרס הנבחרים להשבעתם הרשמית. הקונגרס המאה ועשרים של ארצות הברית עתיד לפתוח את כהונתו בינואר 2027.
בפתח הכהונה תבחר מליאת בית הנבחרים את יושב ראש הבית, והסיעות בשני הבתים יבחרו את מנהיגי הרוב והמיעוט ויאיישו את ראשות הוועדות השונות. זהות המפלגה שתחזיק ברוב תקבע מי ישלוט בסדר היום התחיקתי, מי ינהל את הדיונים על התקציב ומי יחזיק בסמכות לזמן עדים ולדרוש מסמכים במסגרת ועדות הפיקוח.
