לאחר לילה רווי הכרעות ראשוניות בבחירות אמצע הכהונה בארצות הברית, הבוקר (רביעי) נותרו עדיין פתוחים מרוצים מרכזיים ומכריעים שיקבעו את זהות המפלגה שתשלוט בבית הנבחרים ובסנאט. המפלגה הדמוקרטית רשמה הישג בולט בצפון קרוליינה, שם ניצח המושל לשעבר רוי קופר והעביר מושב רפובליקני לידיה, ובמקביל הגנה בהצלחה על מעוזיה בג'ורג'יה ובניו המפשייר. עם זאת, הדרך להבטחת רוב בסנאט מחייבת את הדמוקרטים לרשום הישגים נוספים, כאשר ההכרעות במיין, אוהיו, טקסס, אלסקה ובמדינות נוספות עשויות לשנות לחלוטין את תמונת המצב.
על פי ניתוחי סוכנויות הידיעות רויטרס ואסושיאייטד פרס ורשת CBS, כמה מרוצים אלו התאפיינו בקרבות צמודים במיוחד ערב יום הבוחר, בעוד מומחי סטטיסטיקה וספירת קולות מבהירים כי הנתונים הראשוניים אינם משקפים בהכרח את התוצאות הסופיות.
הקרב על השליטה בקונגרס האמריקני נמשך, כאשר תמונת התוצאות הראשונית מצביעה על יתרון לדמוקרטים בכמה מהמרוצים המרכזיים לסנאט. על פי הנתונים העדכניים, מועמדים דמוקרטים מובילים בשש מדינות שבהן המושבים מוחזקים כיום בידי הרפובליקנים, בעוד שמועמד רפובליקני מוביל במדינה אחת שבה המושב נמצא בשליטה דמוקרטית, ומועמד עצמאי מוביל במדינה נוספת שבה מכהן כיום סנאטור רפובליקני.
כלומר, בשלב זה הרפובליקנים נמצאים בפיגור של 7 מול 1 במרוצים על מושבים שעשויים להחליף ידיים, אם כוללים גם את המועמד העצמאי. עם זאת, ספירת הקולות במרוצים הללו עדיין נמצאת בשלב מוקדם, והתמונה עשויה להשתנות בהמשך הלילה. במקביל, בבית הנבחרים הבטיחו הדמוקרטים עד כה 90 מושבים, לעומת 42 לרפובליקנים, כאשר הרוב הדרוש לשליטה בבית עומד על 218. בסנאט עומדים הדמוקרטים על 45 מושבים לעומת 34 לרפובליקנים, ומספר הקסם להשגת רוב הוא 51.
החשבון הפוליטי: כמה מושבים חסרים לדמוקרטים להשגת רוב?
המפלגה הרפובליקנית נכנסה למערכת הבחירות הנוכחית כאשר ברשותה רוב של חמישים ושלושה מושבים בסנאט, אל מול ארבעים ושבעה מושבים בלבד של הדמוקרטים והעצמאים החוברים אליהם. כדי לחולל מהפך ולהשיג רוב של חמישים ואחד מושבים, נדרשים הדמוקרטים לרשום רווח נקי של ארבעה מושבים.
תוכנית המגירה שטראמפ מכין כבר חודשים במקרה שהדמוקרטים ינצחו
ניצחונו של רוי קופר בצפון קרוליינה העניק לדמוקרטים את המושב הראשון שנלקח מן הרפובליקנים. מנגד, הניצחונות בג'ורג'יה ובניו המפשייר הבטיחו את שימורם של מושבים שכבר הוחזקו בידי המפלגה, ולפיכך אינם משנים את מאזן המושבים הכולל. מכאן נובעת חשיבותם היתרה של המרוצים שטרם נסגרו: בהנחה שהדמוקרטים ישמרו על כלל מושביהם הקיימים, הם זקוקים לשלושה מהפכים נוספים כדי לזכות ברוב המיוחל. אם יצליחו הרפובליקנים לכבוש מושב המוחזק כיום בידי הדמוקרטים, תהפוך משימת השגת הרוב למורכבת וקשה שבעתיים.
מפת המרוצים המכריעים: המדינות שעשויות להטות את הכף בסנאט
במדינת מיין מתחולל קרב עיקש על מושבה של הסנאטורית הרפובליקנית סוזן קולינס, הנאבקת על היבחרותה מחדש מול המועמד הדמוקרטי טרוי ג'קסון. מדינה זו העניקה את ניצחונה למועמדת הדמוקרטית קמלה האריס בבחירות לנשיאות בשנת אלפיים עשרים וארבע, ולפיכך רואים בה הדמוקרטים הזדמנות מובהקת לכיבוש מושב רפובליקני נוסף, אם כי קצב ספירת הקולות בה צפוי להתנהל באיטיות רבה.
באוהיו מתמודד הסגן הרפובליקני ג'ון האסטד מול הדמוקרט שרוד בראון, שכיהן בעבר בתפקיד סנאטור מטעם המדינה. מרוץ זה מייצג מאמץ דמוקרטי להשיג מושב במדינה שבה ניצח הנשיא דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות.
המושב ההיסטורי שנפל – וההישג שסולל את דרך הדמוקרטים לשלטון
במישיגן התמונה הפוכה ופועלת לטובת הרפובליקנים המנסים לכבוש מושב דמוקרטי. המועמד הדמוקרטי עבדול א־סייד מתמודד מול הרפובליקני מייק רוג'רס על מושב שהיה מוחזק בידי מפלגתו. ניצחון רפובליקני במדינה זו יקזז מיידית את ההישג הדמוקרטי בצפון קרוליינה. מערכה זו מעוררת עניין מיוחד בישראל על רקע התבטאויותיו החריפות של א־סייד נגד המשך הסיוע הצבאי מארצות הברית.
בטקסס נאבקים הדמוקרט ג'יימס טלריקו והרפובליקני קן פקסטון על מושב המוחזק באופן מסורתי בידי המפלגה הרפובליקנית. סקר שנערך במשותף בידי הניו יורק טיימס ומכון סיינה ערב הבחירות הצביע על תחרות ממשית ומרווחים מצומצמים, כאשר מעבר של המושב לשליטה דמוקרטית ייחשב לטלטלה פוליטית במדינה שלא בחרה סנאטור דמוקרטי מאז שנת אלף תשע מאות שמונים ושמונה.
ישראל עוקבת מקרוב: הבחירות בארה"ב, הקרב על הקונגרס והתחזיות
באלסקה מתמודד הסנאטור הרפובליקני דן סאליבן מול המועמדת הדמוקרטית מרי פלטולה. אלסקה ידועה כאחת המדינות שבהן מנגנון ספירת הקולות ממושך במיוחד, ולפיכך ההכרעה הסופית בה עשויה להתעכב ימים רבים, כאשר ברקע הבחירות עמדה גם מחלוקת משפטית על מועמד נוסף שנשא שם זהה לזה של סאליבן.
איווה, קנזס ודרום קרוליינה: מעוזים רפובליקניים במוקד הסערה
מעבר לחמש הזירות הראשיות, תשומת הלב מופנית גם לעבר איווה וקנזס, שבהן מנסים הדמוקרטים לאתגר מושבים שהוחזקו בידי הרפובליקנים. באיווה מתנהל מאבק פתוח על מושב שהתפנה, בעוד בקנזס מגן הסנאטור הרפובליקני רוג'ר מרשל על כהונתו. שתי המדינות נכללו בסקר הניו יורק טיימס ומכון סיינה מראשית חודש נובמבר וכן בסקירות המרכזיות של רויטרס, שכן כל מושב שייכבש שם יצמצם את מספר הניצחונות הנדרשים לדמוקרטים במקומות אחרים. בנוסף, רשת CBS כללה גם את דרום קרוליינה ברשימת המרוצים התחרותיים, על אף היותה מזוהה באופן היסטורי עם המחנה הרפובליקני.
בית הנבחרים: עשרות מחוזות שיכולים להפוך את הקערה
בזירת בית הנבחרים, שבה עומדים לבחירה כל ארבע מאות שלושים וחמישה המושבים והרוב הנדרש להשגת שליטה עומד על מאתיים ושמונה עשר מושבים, התמונה סבוכה ומבוזרת בהרבה. ערב פתיחת הקלפיות החזיקו הרפובליקנים ברוב שברירי במיוחד: לפי נתוני סוכנות הידיעות אסושיאייטד פרס עמדה סיעתם על מאתיים ותשעה עשר נציגים – יתרון של מושב בודד בלבד מעבר לרף הרוב בהרכב מלא.
רשת CBS מיפתה ארבעים ושבעה מחוזות בחירה תחרותיים במיוחד ברחבי ארצות הברית, שבהם תוכרע השליטה בבית. מתוכם, עשרים ושבעה מחוזות הוחזקו בידי רפובליקנים ועשרים בידי דמוקרטים. מצב זה מלמד כי הדמוקרטים אינם זקוקים לניצחון גורף בכל המחוזות, ודי בתזוזה מתונה של מושבים כדי לחולל מהפך שלטוני, ובלבד שישמרו על המחוזות המוחזקים בידיהם כיום. בצפון קרוליינה כבר נרשם מהפך מקומי במחוז האחד עשר שבו ניצח הדמוקרט ג'יימי אייגר, אך קרבות מפתח בפנסילבניה, בקליפורניה ובניו יורק מוסיפים להשפיע על המאזן הכולל.
מדוע יתרון מוקדם עלול להתפוגג בתוך שעות?
אחד הגורמים המרכזיים לחוסר הוודאות בספירת הקולות נעוץ בסדר בדיקת פתקי ההצבעה. ניתוח שפורסם באתר אקסיוס מלמד כי בכל מערכות הבחירות הארציות בארצות הברית מאז שנת אלפיים ושמונה עשרה, הקולות שנספרו עד השעה תשע בערב בחוף המזרחי נטו באופן מובהק לטובת המפלגה הרפובליקנית בפער של ארבע עד תשע נקודות אחוז בהשוואה לתוצאת האמת הסופית.
פער זה אינו מעיד על שינוי בעמדות הבוחרים, אלא נובע משיטות הספירה השונות הנהוגות במדינות: בחלקן נספרים תחילה קולות המצביעים שהתייצבו בקלפיות ביום הבחירות עצמו, ובאחרות ניתנת עדיפות לפתיחת מעטפות ההצבעה המוקדמת ופתקי ההצבעה שנשלחו בדואר. באוהיו, בקנזס, באיווה ובטקסס, למשל, התוצאות הראשוניות עשויות לשקף יתרון דמוקרטי שיישחק בהמשך, בעוד שבמיין ובאלסקה התוצאות המוקדמות עשויות להיראות רפובליקניות יותר. לפיכך, הובלה ראשונית של מועמד אינה מהווה ערובה לניצחון סופי.
ספירה ממושכת וההשלכות על לוח הזמנים
גם לאחר סגירת כלל אתרי ההצבעה, ההכרעה על זהות המפלגה השלטת בקונגרס עשויה להידחות בימים אחדים. על פי הדיווחים, מדינות כמו מיין ואלסקה מאופיינות בהליכי ספירה איטיים במיוחד, וכי ההכרעה בבית הנבחרים עשויה להתעכב לנוכח מרוצים צמודים הדורשים ספירה קפדנית של כל פתק.
על פי נתוני סוכנות הידיעות אסושיאייטד פרס, בשלוש מערכות הבחירות האחרונות חלפו שבעה עד שמונה ימים עד שניתן היה להכריז באופן מוסמך על המפלגה שהבטיחה את הרוב בבית הנבחרים. אף שבחלק מן המחוזות מוכרז ניצחון מוקדם כאשר הפער בלתי מחיק, הרי שבמחוזות שקולים יידרש זמן ממושך לקבלת תמונה סופית.
המשמעויות המדיניות והביטחוניות עבור ישראל
התרחישים השונים להתפלגות המושבים בקונגרס נושאים השפעה ישירה על יחסי ארצות הברית וישראל:
אם ישמרו הרפובליקנים על כוחם בשני הבתים, יוסיף הנשיא טראמפ לפעול בסביבה פוליטית אוהדת המעניקה גיבוי רחב למדיניותו הביטחונית והאזורית. אם יצליחו הדמוקרטים להשיג רוב בבית הנבחרים בלבד, תיפתח בפניהם האפשרות לבלום יוזמות חקיקה ותקציב, לזמן שימועים פרלמנטריים ולהדק את מנגנוני הפיקוח על מהלכי הממשל.
אם יזכו הדמוקרטים בשליטה גם בסנאט, הם יוכלו להשפיע באופן מכריע על אישור מינויים של שופטים פדרליים ובכירים במערכת הביטחון ומדיניות החוץ, ולשלוט בוועדות המפתח המפקחות על יחסי חוץ, תקציבי ביטחון וקשרים בינלאומיים.
עבור מקבלי ההחלטות בירושלים, התוצאות ישפיעו על שורה של נושאי ליבה: עתיד הסיוע הביטחוני הכספי, קצב אספקת מערכות נשק וחימוש, מדיניות העיצומים והפעלת הכוח מול איראן, ומרקם היחסים האזורי במזרח התיכון. ההשפעה המעשית תיגזר לא רק מן המאזן המפלגתי, אלא גם מתפיסות עולמם של המחוקקים שיאיישו את המושבים ומצעדי הממשל בוושינגטון.
