היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט המשיך היום (שני) את עדותו בפעם השמינית בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר במהלך החקירה הראשית מטעם ההגנה לכדו את תשומת הלב לא רק תשובותיו המשפטיות, אלא גם שפת גופו החריגה.
לאורך שעות הדיון הארוכות היועץ לשעבר נשא עיניים ממושכות לעבר התקרה, גירד את פניו ואפו, אחז בסנטרו, סידר באי-שקט את חולצתו, הגיב בחיוכים ובצחוק, ושיגר מבטים תכופים לעבר ספסלי צוות התביעה. מחוות גופניות אלו צפו ביתר שאת כאשר נדרש להשיב על התרחשויות שאירעו לפני כעשור, ובעת שהוטחו בו מסמכים רשמיים שהעמידו בסימן שאלה את היקף האישורים שהעניק לחוקרי המשטרה.
כבר בראשית יום החקירה, כאשר סנגורו של ראש הממשלה עורך הדין עמית חדד החל לחקור את מנדלבליט על היקף האישורים שהוענקו לחוקרים בתיק אלפיים, נצפתה מחווה גופנית מובהקת ראשונה: היועץ המשפטי לשעבר נשא את מבטו מעלה אל עבר תקרת האולם והניח את ידו על מותנו. בהמשך הדברים, כאשר נשאל ישירות האם אישר למשטרה לבחון פניות ישירות של נתניהו ואנשיו בנוגע לשיקולי סיקור בעיתון "ישראל היום", גירד את פניו ושוב נשא את עיניו כלפי מעלה. מנדלבליט השיב מעל הדוכן כי למיטב זיכרונו לא ניתן אישור לפעולות אלו, אך מיהר לסייג את דבריו והוסיף: "זה דברים לפני עשר שנים".
העד ציין כי נותר בו זיכרון מסוים הנוגע לסוגיה, אך עמד על כך שהקושי המרכזי במתן מענה מדויק נובע מחלוף הזמן הרב מאז קבלת ההחלטות. מבחינה התנהגותית, הפניית מבט מעלה עשויה להעיד על ניסיון מוגבר להתרכז ולשלוף נתונים מאוחסנים ממעמקי הזיכרון, בייחוד בשאלות על פרטי פרטים מן העבר הרחוק. עם זאת, אין במחווה זו כשלעצמה כדי להוות הוכחה למבוכה, להתחמקות או לחוסר אמירת אמת, אלא היא ליוותה באופן טבעי את דבריו של העד עצמו על מגבלות הזיכרון האנושי.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר שחזרו על עצמם לאורך יום העדות היה שינוי חד וגלוי בגוון עור פניו של מנדלבליט. בתיעוד המפורט מתוך האולם צוין במספר הזדמנויות כי פניו האדימו באופן ניכר, לעיתים בסמיכות ישירה לאחיזה ממושכת בסנטר, בלחי או באזורים שונים של הפנים.
דפוס זה בלט במיוחד במהלך הצגת השאלות סביב חקירתו של שלמה פילבר מחודש ינואר אלפיים ושבע עשרה. מנדלבליט נצפה כשהוא תומך בידיו את פניו וסנטרו, ופניו אדומות. חדד בירר מולו האם אישר לחקור את פילבר בנוגע לתצהיר הבחירות על עיתון "ישראל היום", והעד השיב תחילה כי אינו זוכר שאישר זאת. כאשר הציג לו הסנגור את השאלה פעם נוספת, פסק מנדלבליט בנחרצות: "לא אישרתי את זה".
מראה דומה נרשם בדיון הסוער סביב כתב האישום המתוקן, כאשר חדד הציג שאלות נוקבות על העתקת החתימה והשינויים במסמך. בשלב מסוים שוב האדימו פניו של העד, והוא הבהיר כי אינו זוכר שחתם פיזית על הנוסח המתוקן, תוך שהוא מסביר כי נעשה לעיתים שימוש בהעתק דיגיטלי של חתימתו.
כאשר עבר חדד לשאול על ייחוס המעורבות של שרה נתניהו בכתב האישום המתוקן, אחז מנדלבליט בלחיו ופניו שוב תוארו כאדומות, כשהוא מודה מעל הדוכן: "עבר הרבה זמן, צריך להיזכר".
התופעה הפיזיולוגית של אדמומיות בפנים עשויה לנבוע ממתח נפשי, ממאמץ חשיבתי עמוק, מתנאי חום באולם הסגור או מתגובה פיזית בלתי רצונית. הופעתה בסמוך לנקודות המשפטיות הרגישות ביותר ריתקה את הנוכחים באולם, אף שאין בה כדי לקבוע משמעות לגבי הסיבה הביולוגית המדויקת.
תנוחה נוספת שאפיינה את מנדלבליט לאורך הדיונים הייתה הישענות כבדה קדימה, תוך תמיכת הראש בידיים ואחיזה ממושכת בסנטר. מנדלבליט תועד בתנוחה זו כאשר הוצגו בפניו שאלות מכריעות על אופן ניהול החקירות וההחלטות הגורליות שקיבל בתקופת כהונתו.
כך למשל, כאשר ביקש חדד לברר האם במהלך חקירות תיק ארבעת אלפים נעשה שימוש במונח "היענות חריגה", השעין מנדלבליט את פניו על שתי ידיו ואחז בסנטרו. הוא השיב בהיסוס כי אינו בטוח שהמונח עלה בזמן אמת, והסביר את הקושי: "אני לא מסוגל לזכור. יש גבול כמה אפשר לזכור".
לקראת חלקיה המאוחרים של העדות, כאשר שב הדיון אל שאלת התמורה השלטונית והחשד בתיק 4000, שב מנדלבליט לאחוז בסנטרו ולגרדו. גם בעת שנדרש לפרט מה הייתה התמורה המדויקת שהובילה לפתיחת החקירה, תועד כשהוא מגרד את סנטרו באינטנסיביות ופניו סמוקות. מחוות גופניות אלו מתיישבות אמנם עם ריכוז עמוק ועומס מחשבתי, אך אינן מאפשרות לפענח באופן חד־משמעי את תחושותיו הפנימיות של העד
לאורך העדות נרשמו גם מקרים מרובים שבהם הפנה מנדלבליט את מבטו באופן מובהק לעבר פרקליטי התביעה שישבו באולם. באחד המקרים, בעת ויכוח סוער על המזכר שהגיש לבית המשפט ועל מעמדו כעד, הביט מנדלבליט לעבר עורך הדין יונתן תדמור והנהן בראשו. במקרה אחר, בעת שנשאל על הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה, שב להביט בתדמור, ולאחר מכן ציין כי מסתבר ששוחח בנושא עם נתניהו אך אינו זוכר את הפרטים המדויקים.
מבטים ישירים נשלחו גם לעבר התובעת עורכת הדין יהודית תירוש. ברגע שבו שאל חדד על הסדר ניגוד העניינים הנוגע לשאול אלוביץ', קמה תירוש ממקומה כדי להשמיע התנגדות, ומנדלבליט נצפה כשהוא מישיר מבט חודר לתוך עיניה. מבטים אלו עשויים לשקף מעקב טבעי אחר התרחשויות האולם והקשבה לחילופי הטיעונים בין הפרקליטים, ואין להסיק מהם באופן אוטומטי כי העד חיפש סימני אישור או סיוע מצד אנשי התביעה.
לצד רגעי המתח, האדמומיות ותנוחות ההתגוננות, נרשמו במהלך הדיון גם רגעים של שבירת דיסטנס, חיוכים וצחוק משוחרר. הדבר החל כבר עם כניסתו של מנדלבליט לאולם, כאשר הבחין חדד בתספורתו החדשה ואמר "הסתפרת", ומנדלבליט השיב לו בחיוך רחב: "כן".
בהמשך, בעת שחדד שאל על חקירתו של פילבר וביקש להסביר את ההקשר המשפטי, חייך היועץ לשעבר והפטיר: "לא נעשה היפוך תפקידים". רגע משעשע נוסף נרשם במהלך הדיון על שיטות החקירה והחתימה על כתב האישום, כאשר חדד שאל את מנדלבליט האם אהב את דרך החקירה שלו: "אני מעדיף שלא, מעדיף שיטות אחרות". בוויכוח אחר על האופן שבו קרא מסמכים וחוות דעת בלשכתו, צחק מנדלבליט ושאל בסרקזם: "מה השאלה בין עיון לרפרוף?".
אחת המחוות הפיזיות המרשימות ביותר נרשמה כאשר עבר חדד לחקור את מנדלבליט על הסדר ניגוד העניינים של נתניהו והקשר לבעל השליטה בבזק שאול אלוביץ'. חדד הציג בפני מנדלבליט מסמכים הנוגעים לפנייה שהתקבלה בעקבות תחקיר עיתונאי שפורסם בעיתון "הארץ", וביקש לברר את שרשרת ההתרחשויות שהובילה לגיבוש ההסדר. כאשר התבקש היועץ לשעבר לאשר כי הטענות המקוריות נגעו לפרסומים באתר וואלה, תועד מנדלבליט כשהוא רוכן בשפיפות עמוקה קדימה ופניו אדומות לחלוטין.
מנדלבליט הסתפק במענה קצר ואישר את הדברים בחיוב. עם המשך הצגת הראיות על אופן גיבוש ההסדר, שבו ונצפו המחוות המוכרות של גירוד הפנים, אחיזה בסנטר והפניית מבטים לעבר עורכי הדין. השילוב שבין ישיבה כפופה, הסמקה ותשובות לקוניות משך עניין רב, אך נותר בגדר תיאור חזותי שאינו מוכיח בהכרח אי־נוחות מתוכן השאלות עצמן.
