מסמך נוסף ללא חתימתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט הוצג היום (שני) בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלך המשך עדותו במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. סנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, הציג בפני מנדלבליט מסמך מיוני 2016, שעסק בהסדר ניגוד עניינים בכהונתו של נתניהו כשר התקשורת, וביקש לברר מולו האם ערך ואישר אותו אישית.
כאשר בחן העד את המסמך מקרוב, הבחין כי שמו מופיע בו ללא חתימה ידנית והגיב במילה אחת: "מוזר". בהמשך התפתחה חקירה מעמיקה על אופן הטיפול השוטף במסמכים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ועל מידת הבדיקה האישית שערך טרם מתן אישורו.
חדד למנדלבליט: "אם אראה לך מה הסתירו ממך – תתפוצץ"
במהלך החקירה הראשית מטעם צוות ההגנה הציג חדד למנדלבליט מסמך רשמי שכותרתו נגעה לניגוד עניינים במילוי תפקידו של נתניהו כשר התקשורת. המסמך, שנשא את התאריך ארבעה עשר ביוני אלפיים ושש עשרה, עסק בחובותיו ובמגבלותיו של ראש הממשלה במצבים שבהם עלול להתעורר חשש לניגוד עניינים.
עורך הדין חדד ביקש ממנדלבליט לאשר מעל הדוכן כי מדובר במסמך רשמי שיצא מטעמו ועל דעתו. מנדלבליט התבונן בדף והעיר מיד: "אין חתימה". העד המשיך וניסה להסביר את פשר הדבר: "פשוט לא כתבתי, אני אישרתי כנראה".
"חריג ביחס למה?": השאלה של השופט שהעמידה את מנדלבליט במבחן
כאשר הובהר באולם כי המסמך מסתיים בשורת הסיום הרשמית "בברכה, אביחי מנדלבליט", אולם ללא כל חתימה פיזית של שמו, הגיב מנדלבליט בתמיהה: "מוזר". חדד מיהר להסכים עמו. חילופי דברים קצרים אלו התרחשו לאחר שצוות ההגנה כבר הקדיש פרק נרחב ומשמעותי מן הדיון לסוגיית היעדר החתימה הפיזית על כתב האישום המתוקן בתיק 4000.
בעקבות הצגת המסמך הלא-חתום, ביקש חדד לברר את שגרת העבודה של מנדלבליט ואת האופן שבו נהג לבדוק ולחתום על ניירות ומסמכים שהונחו על שולחנו בתקופת כהונתו. השופט משה בר-עם פנה לעד ושאל האם אישר בפועל את המסמך המסוים הזה והאם עבר עליו בעיון. מנדלבליט השיב כי אינו יודע האם קרא אותו בעיון רב, והסביר כי מדובר בסוג מסמכים בעל אופי סטנדרטי ושגרתי המטופל ומנוסח בידי הדרגים המקצועיים במשרד.
"אהבת?" – "מעדיף שיטות אחרות": העקיצות בין חדד למנדלבליט
בהמשך שאל חדד את מנדלבליט האם מתוקף תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה נדרש לחתום על כמות עצומה של מסמכים מדי יום, ועל כך השיב מנדלבליט: "נכון". כאשר שאל חדד האם עקב העומס רמת הקשב ותשומת הלב שלו למסמכים אלו הייתה נמוכה, השיב מנדלבליט בגילוי לב: "כן, סומך על אנשים שעובדים איתי". הוא אישר כי במסגרת עבודתו השוטפת הסתמך במידה רבה גם על מנגנוני חתימה דיגיטליים ממוחשבים, אך עמד על כך שעצם ההסתמכות המקצועית על אנשי צוותו אינה מלמדת בשום אופן על כך שנמנע מקריאת המסמכים.
עורך הדין חדד המשיך להקשות וביקש להבין האם מנדלבליט קרא בעצמו כל מסמך ומסמך שהובא לחתימתו, לרבות חוות דעת שגרתיות ואישורים מנהליים טכניים. מנדלבליט הסביר כי עבודתו בראש המערכת התבססה על גורמי מקצוע בכירים ומנוסים, ובהם הגורמים המשפטיים שעסקו באופן ייעודי בהסדרי ניגוד עניינים וכן המשנים ליועץ המשפטי לממשלה.
לדבריו, הוא נהג לקרוא את המסמכים שהועברו לעיונו, אולם רמת ההעמקה השתנתה בהתאם לאופיו של המסמך: "אני קורא את הדברים, אם הם טכניים גם ברפרוף בהחלט. זה הדברים שלא אשקיע בהם יותר מדי מחשבה". עם זאת, ביקש מנדלבליט להציב קו ברור והדגיש בתוקף: "אין דבר שיוצא שלי שלא קראתי".
חדד ביקש להצביע על סתירה ופער בין תשובותיו השונות של העד באשר לרמת הקריאה והבדיקה, ועל כך העיר לו מנדלבליט: "לא לתפוס אותי במילה או לא". חדד הגיב מיד: "תפסתי אותך במילה". ומנדלבליט הפטיר לעברו: "אז תפסת". בהמשך הדיון הציג חדד למנדלבליט מסמך נוסף הנוגע אף הוא להסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה. במסמך זה, להבדיל מן הקודם, התנוססה חתימתו של היועץ המשפטי לשעבר.
חדד שאל האם הוא חתום עליו, ומנדלבליט אישר מעל הדוכן: "כן, חתמתי עליו". סנגורו של נתניהו הצביע על השוני החזותי הברור בין החתימה במסמך זה לבין החתימות האחרות שהוצגו מוקדם יותר בדיון, ומנדלבליט אישר כי מדובר אכן בחתימה שונה.
כאשר נשאל מנדלבליט האם ניסח וערך בעצמו את אותו הסדר ניגוד עניינים, שב והבהיר כי המסמך גובש והוכן בידי הדרגים המקצועיים, אף שהובא לאישורו הסופי. לדבריו, במקרה המיוחד של ראש הממשלה הובא המסמך לחתימתו האישית, אולם הוא לא היה הגורם שניסח בפועל את תנאי ההסדר.
העימות סביב מסמכי ניגוד העניינים התפתח כהמשך ישיר לחקירתו של מנדלבליט מוקדם יותר באותו יום, שבה הציג עורך הדין חדד השוואה מדוקדקת בין החתימה המקורית בכתב האישום מינואר אלפיים ועשרים לבין החתימה המופיעה בגרסה המתוקנת בתיק 400 מינואר 2021. ההגנה טענה כי מריחת הדיו הזהה מעידה שהחתימה הועתקה והודבקה באופן מלאכותי.
מנדלבליט אישר בעדותו כי הוא זוכר שחתם פיזית על כתב האישום המקורי, אך הודה שאין לו כל זיכרון שחתם בידו על הגרסה המתוקנת, תוך שהוא מתעקש כי קרא ואישר את הגשתה וכי שימוש בחותמת או בהעתק עונה על דרישת החוק. באמצעות שליפת מסמכי ניגוד העניינים משנת אלפיים ושש עשרה ביקש חדד לבחון את שגרת העבודה של מנדלבליט, את מידת הפיקוח שהפעיל על המסמכים היוצאים תחת שמו, ואת הפער שבין בדיקה מעמיקה לבין הסתמכות עיוורת על אנשי שלומם והצוותים המקצועיים, מבלי שנקבע על ידי בית המשפט כי היעדר החתימה מהווה פגם משפטי מנהלי.
החשיפה של מסמכים רשמיים הנושאים את שמו של היועץ המשפטי לממשלה ללא חתימתו, לצד הודאתו כי נהג לקרוא מסמכים ברפרוף והסתמך באופן כמעט עיוור על עבודת אנשי צוותו, משרתת באופן מובהק את קו ההגנה המבקש לקעקע את תקינות ההליך המנהלי בתיקי האלפים.
טיעון הליבה של צוות ההגנה הוא שאישור כתב אישום פלילי נגד ראש ממשלה מכהן מחייב בדיקה עצמאית, קפדנית ומדוקדקת של היועץ המשפטי לממשלה עצמו, ולא הליך טכני מזורז של גזירת חתימות ואישור חפוז. ככל שהסנגורים מצליחים להראות כי בלשכת היועץ השתרשה פרקטיקה של אישורים ברפרוף וחתימות מועתקות, כך מתחזק הבסיס לטענת "הגנה מן הצדק", המבקשת להוכיח כי כתב האישום הוגש תוך כשלים פרוצדורליים ומהותיים היורדים לשורשו של ההליך המשפטי.
