התפתחות משמעותית נרשמה היום (שני) בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלך חקירתו הראשית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בידי צוות ההגנה במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. סנגורו של ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, ביקש לברר מעל דוכן העדים האם מנדלבליט אישר בזמן אמת לחקור חשד ל"היענות חריגה" בסיקור באתר וואלה.
לאחר שבתחילה התקשה העד לשחזר מתי נכנס המונח לשימוש, הודה מנדלבליט כי החשד תואר בראשית הדרך כ"סיקור אוהד", ורק בשלב מאוחר יותר התגבשה ההגדרה של "היענות חריגה". בשלב מסוים אף פנה היועץ לשעבר ישירות לחדד ואמר: "נכון, אתה צודק חדד, נזכרתי עכשיו".
חדד למנדלבליט: "אם אראה לך מה הסתירו ממך – תתפוצץ"
במהלך החקירה הראשית הציג חדד בפני מנדלבליט התבטאויות והסברים שמסר בעבר ביחס לחשדות שהתבררו במסגרת תיק ארבעת אלפים, וביקש לקבל ממנו פירוט מדויק של הפעולות והחשדות שהתיר לחוקרי המשטרה לבדוק בזמן אמת.
מנדלבליט הסביר בעדותו כי במוקד החשד עמדה יכולתו המעשית של נתניהו להשפיע על התכנים ועל אופי הסיקור באתר וואלה, בין היתר באמצעות דרישות להסרת כתבות ופרסומים שעלולים היו להסב נזק לו או לבני משפחתו. חדד ביקש לברר מולו האם המונח המשפטי "היענות חריגה", שהפך לימים לעמוד התווך המרכזי של כתב האישום המורשע והמתוקן, נכלל במפורש באישורים המשפטיים שהעניק במהלך החקירה.
"זה שקר גס!": הפיצוץ באולם בעקבות תנועת פנים של מנדלבליט
מנדלבליט השיב בהיסוס: "לא בטוח, זה מינוח שאני לא זוכר אם עלה". בהמשך הדברים הרחיב העד על הקושי לשחזר את פרטי הדיונים שנערכו לפני שנים רבות: "אני לא מסוגל לזכור. אני זוכר את המינוח הזה, הוא מצלצל לי מוכר, זה מתערבב לי מהדיונים, יש גבול כמה אפשר לזכור".
חדד המשיך וטען כי בשלבי החקירה הראשוניים לא ניתן כלל אישור לפתוח בבדיקה של "היענות חריגה", וביקש לחדד את הפער העמוק שבין החשד הראשוני שנחקר בפועל לבין האופן שבו נוסחו סעיפי האישום בגרסתם המאוחרת. בהמשך הדיון ביקש חדד לברר האם העובדה שגם פוליטיקאים אחרים זכו ליחס דומה או מיטיב מאתר וואלה הייתה משנה את עמדתו בזמן אמת ומשפיעה על החלטתו לאשר את פתיחת החקירה.
"אהבת?" – "מעדיף שיטות אחרות": העקיצות בין חדד למנדלבליט
מנדלבליט השיב כי נתון כזה אינו שולל בהכרח את קיומו של חשד פלילי, שכן בדיקת התיק חייבה לבחון במקביל גם את שאלת התמורה הרגולטורית רחבת ההיקף שלכאורה ניתנה לבעלי האתר, שאול אלוביץ'. כדי להבהיר את ההבחנה המשפטית, תיאר מנדלבליט מצב שבו פוליטיקאי זוכה לסיקור חיובי ואוהד כחלק ממערכת יחסים עיתונאית רגילה המבוססת על מסירת מידע חדשותי, לעומת תרחיש שבו עולה חשד לקבלת טובות הנאה תקשורתיות בעלות ערך בתמורה לקבלת החלטות שלטוניות ורגולטוריות המניבות הון כלכלי משמעותי.
במהלך פריסת ההסבר נזכר מנדלבליט בהשתלשלות המינוחים ששימשו את צוותי החקירה: "זה מזכיר לי באמת שזה היה המינוח שהשתמשנו בו ואחרי זה הגענו להיענות חריגה. נכון, אתה צודק חדד, נזכרתי עכשיו. עבר המון זמן". חדד מיהר לחדד את משמעות ההודאה של העד: "אתה אומר שנתת אישור לסיקור אוהד, לא להיענות חריגה". על כך השיב מנדלבליט: "לא זוכר מינוח מדויק בסוף".
מבחינת צוות ההגנה של ראש הממשלה, השינוי הלשוני בהגדרת החשד נושא בחובו משמעות משפטית ומהותית כבדת משקל. עורך הדין חדד טען כי מנדלבליט העניק לכל היותר אישור לבדוק חשדות הנוגעים לשליטה בסיקור התקשורתי או ליכולת להשפיע על הנרטיב העיתונאי, אך מעולם לא אישר לחקור את הטענה המאוחרת ל"היענות חריגה" כפי שגובשה לבסוף. לשיטתו, מדובר בהבדל יסודי, שכן הגדרת התנהגות כחריגה מחייבת לבחון באופן השוואתי ומעמיק ביחס לאיזה רף או אמת מידה נמדדת אותה חריגות מול גורמים אחרים.
מנגד, מנדלבליט עמד על דעתו והסביר כי אף שהמינוח המדויק עבר התפתחות וליטוש לאורך הזמן, הרי שמהות החשד שנבדקה עסקה מיומה הראשון בהשפעה ממשית על הסיקור העיתונאי ובהקשר הישיר שלה להטבות הרגולטוריות שהוענקו.
התובעת יהודית תירוש התנגדה לחלק מן השאלות שהציג חדד, וטענה כי ההגנה מנסה להסיט את עדות מנדלבליט לדיון פרשני כולל על ניסוח כתב האישום, במקום לדבוק בשאלה העובדתית הטהורה של אילו אישורי חקירה הוענקו בזמן אמת.
במהלך עדותו שפך מנדלבליט אור על התהליך המבני שבו התגבשה החקירה בתיק ארבעת אלפים, והצביע על הבדל מהותי בינו לבין פרשות אחרות. הוא הסביר כי בניגוד לתיק 1000, שבו נפתחה הבדיקה המשטרתית מתוך בחינת טובות ההנאה והמתת שלכאורה קיבל ראש הממשלה, הרי שבתיק 4000 נקודת המוצא של רשויות האכיפה הייתה הפעולות הרגולטוריות המיטיבות שבוצעו במשרד התקשורת לטובת חברת בזק שבשליטת שאול אלוביץ'.
לדברי מנדלבליט, רק מתוך החשד הראשוני לאותה תמורה שלטונית נולדה בדיקת ההמשך, שנועדה לברר האם נתניהו קיבל כנגדה טובת הנאה מצידו של אלוביץ' בדמות השפעה על תכני הסיקור באתר וואלה. מנדלבליט הגדיר זאת במפורש בעדותו: "לכן התיק נבנה הפוך מתיק אלף. תיק אלף יצאו מעולם של מתת ותמורה, פה זה הפוך".
חדד ביקש להציג את סדר ההתרחשויות הזה כראיה מובהקת לכך שהחקירה יצאה לדרכה מחיפוש אחר תמורה בלבד, ורק בשלב מאוחר יותר תפרה וחיפשה בדיעבד את רכיב טובת ההנאה הנטענת. מנדלבליט, מצידו, שב והדגיש כי מטרת החקירה הייתה לבחון את הזיקה והקשר האפשריים בין שני המרכיבים הללו.
הסערה סביב הגדרת החשד בתיק ארבעת אלפים מתקשרת ישירות להחלטת השופטים שחייבה בעבר את הפרקליטות לתקן את כתב האישום ולפרט את אותם שלוש מאות וחמישה עשר אירועי סיקור ספציפיים. טענת ההגנה לאורך כל ההליך הייתה כי המושג "סיקור אוהד" אינו מהווה עבירה פלילית בספר החוקים, וכאשר הבינה התביעה את הקושי המשפטי, היא המציאה בדיעבד את המושג "היענות חריגה" כדי לצבוע את המגעים בצבעים פליליים. זימונו של מנדלבליט לדוכן העדים נועד לבדוק האם השינוי המהותי הזה בהגדרת העבירה נשען על אישור חוקי בזמן אמת לפי חוק יסוד הממשלה, או שנולד כתוצר לוואי מאוחר של צוותי הפרקליטות ללא אישור היועץ.
הודאתו של מנדלבליט כי החשד החל כ"סיקור אוהד" ורק בהמשך התפתח ל"היענות חריגה", לצד העובדה שאינו זוכר האם אישר את המינוח המאוחר, מהווה הישג טקטי חשוב עבור צוות ההגנה. סנגוריו של נתניהו טוענים כי מדובר בשינוי חזית מהותי: אם החוקרים הוסמכו לבדוק "סיקור אוהד" בלבד – מושג שנחשב בעייתי ביותר להפללה במשפט הדמוקרטי – הרי שבדיקת "היענות חריגה" הצריכה אישור חקירה חדש ונפרד.
מעבר לכך, העובדה שהתיק נבנה מהתמורה אל המתת מחזקת את טיעוני ההגנה כי רשויות האכיפה סימנו מטרה ופעלו להמציא תשתית פלילית חדשה. הכרעת בית המשפט בשאלה זו עשויה להשפיע באופן עמוק על גורל סעיף השוחד בתיק ארבעת אלפים, ועל קבלת טענת ההגנה מן הצדק בדבר פגמים חמורים באישור החקירה.
