חילופי דברים חריגים נרשמו הבוקר (ראשון) במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר חוקר רשות ניירות ערך צחי בן ארצי, שהשתתף בחקירת תיק 4000 ונכלל ברשימת עדי התביעה, השיב כי אינו יודע על מה הוא אמור להעיד. במהלך חקירתו הנגדית בידי עו"ד ז'ק חן, סנגורו של שאול אלוביץ', סיפר העד כי קיבל הודעה על הצורך להתייצב בבית המשפט רק ביום חמישי האחרון, ולא עבר רענון זיכרון לפני הדיון. בהמשך התקשה לשחזר פרטים מחקירות שבהן השתתף לפני שנים.
בן ארצי, רואה חשבון בהכשרתו המקצועית, סיפר כי החל לעבוד ברשות ניירות ערך בשנת אלפיים ועשר, תחילה במחלקת החקירות ובהמשך ביחידת המודיעין, שבה הוא מועסק גם כיום. במהלך עדותו אישר כי היה חלק בלתי נפרד ממחלקת החקירות בתקופה שבה התנהלה חקירת פרשת בזק בשנת אלפיים ושבע עשרה, וכי השתתף בהמשך בצוות החקירה המשותף שהוקם יחד עם משטרת ישראל במסגרת תיק ארבעת אלפים.
המיילים הפנימיים מחקירת נתניהו נחשפו – והחוקר מצא עצמו נבוך
עורך הדין חן ביקש לברר מה בדיוק ידע העד על זימונו ועל תפקידו בהליך המשפטי המתנהל: "אתה רשום עד תביעה שישים ושמונה בכתב תביעה נכון? אתה עד תביעה בתיק זה נכון?". העד בן ארצי ענה: "נכון". עורך הדין חן הקשה: "יודע על מה אתה מעיד בתיק זה כעד תביעה?". על כך השיב העד בן ארצי: "לא". בהמשך הדברים נשאל העד האם נציגי פרקליטות המדינה שוחחו עמו על אודות העדות הצפויה, והשיב בשלילה מוחלטת.
לדברי בן ארצי, השיחה הראשונה שבה עודכן על הצורך הדחוף להגיע לדיון בבית המשפט התקיימה רק ביום חמישי, ימים ספורים בלבד לפני מועד התייצבותו. עורך הדין חן ציין בפני בית המשפט כי עורכת דין מטעם הפרקליטות פנתה אל העד והציעה לו לערוך פגישה לרענון זיכרונו, אך לפי הדברים שהציג הסנגור, העד השיב לה כי אינו חש כל צורך בכך.
בדרך לביטול כתב האישום? המהלך של הגנת נתניהו נחשף
בן ארצי הסביר בעדותו כי הפנייה אליו התקבלה ביום חמישי בשעות אחר הצהריים, כאשר באותה עת עדיין לא היה ברור לחלוטין האם העדות אכן תתקיים ביום ראשון. לדבריו, לוח הזמנים הקצר והפתאומי הקשה עליו להיערך כראוי למפגש של רענון זיכרון. במענה לשאלה האם הפרקליטות הודיעה לו בשלב כלשהו כי היא מוותרת על עדותו כעד תביעה מטעמה, השיב החוקר כי איש לא שוחח עמו בנושא זה.
לאורך שלבי החקירה הנגדית הציג עורך הדין חן בפני בן ארצי שאלות מפורטות על שורה ארוכה של אירועים הקשורים לחקירת בזק ולהקמת צוות החקירה המשולב עם משטרת ישראל. העד התקשה להיזכר בפרטים רבים מתוך ההליכים, ובהם זהותם של חלק מאנשי צוות החקירה שעבדו לצידו, המועדים המדויקים שבהם בוצעו פעולות חקירה שונות ותוכנן של ישיבות עבודה שנערכו באותה עת.
המדינה נגד עצמה? הטענה שמערערת את הבסיס לתיק 2000
כאשר הוטחו בו שאלות הנוגעות לחיפושים שביצע במסגרת החקירה, השיב כי אינו זוכר פעולות מסוימות והזכיר כי לאורך שנות פעילותו ברשות השתתף בחקירות רבות ומגוונות.
בשלב מסוים התייחס בן ארצי לניסיונות החוזרים של הסנגור לבחון את זיכרונו, והבהיר בנחרצות כי אין לו שום סיבה להסתיר מידע מבית המשפט. לדבריו, הוא בטוח לחלוטין בדרך שבה פעלו הוא ועמיתיו לאורך השנים, ואינו חושש כלל מכך שביצעו מעשה פסול. השופטת שאלה את העד מדוע הוא מעלה את הדברים ביוזמתו, ובן ארצי הסביר כי הוא חש שהשאלות המוטחות בו מנסות להציג אותו כאילו הוא נמנע במתכוון מלזכור את הפרטים.
במהלך חילופי הדברים הטעונים התערב השופט ברעם, והבהיר לחוקר כי עליו להתמקד במסירת העובדות הידועות לו בלבד. השופט בר-עם אמר: "לא צריך לצאת מהנחה, תגיד מה שאתה יודע את האמת וזהו". העד בן ארצי השיב: "זה מה שאני עושה אם מזמנים אותי אני מגיע".
עדותו של בן ארצי נוגעת לחקירת פרשת בזק ולתיק 4000, שבו נחקרו החשדות לקיומה של מערכת יחסים של טובות הנאה בין גורמים בקבוצת בזק לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. החוקר לקח חלק בפעולות החקירה השונות, אך הבהיר כי לא היה מעורב בכל אחת ואחת מהן, וכי חלק ניכר מהפרטים אינם זכורים לו עוד עקב חלוף השנים הרבות מאז.
תיק ארבעת אלפים הוא המרכזי מבין התיקים שבהם מואשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועוסק במערכת היחסים שנרקמה לכאורה בין בעל השליטה לשעבר בבזק שאול אלוביץ' לבין נתניהו וסביבתו. החקירה החלה במקור בשנת אלפיים ושבע עשרה במסגרת רשות ניירות ערך, ובהמשך התרחבה לצוות חקירה משותף עם משטרת ישראל. בן ארצי סומן בכתב האישום כעד תביעה מספר שישים ושמונה, אולם זימונו לעדות התרחש בהתרעה קצרה במיוחד של ימים ספורים, ללא הכנה מוקדמת או פגישת רענון זיכרון רשמית עם נציגי התביעה.
הופעתו של עד תביעה מרכזי המצהיר על דוכן העדים כי אינו יודע על מה הוא מעיד ואינו זוכר פרטים מהותיים מפעולות החקירה מעניקה יתרון טקטי מובהק לקו ההגנה. סנגוריו של אלוביץ' ושל נתניהו מבקשים להמחיש באמצעות עדות זו את הכשלים, את חוסר הבהירות ואת שיבושי הזיכרון שאפיינו את עבודת צוותי החקירה בזמן אמת, תוך הצגת סימני שאלה כבדים בנוגע לאופן שבו התביעה ניהלה והכשירה את עדיה לקראת הדיונים המכריעים בבית המשפט המחוזי.
