מה הלאה? זו השאלה שמעסיקה בימים אלה את המערכת הפוליטית ואת אזרחי ישראל, לאחר שתוצאות הבחירות הותירו את גוש הימין ללא רוב שיאפשר לו להקים ממשלה. בעוד ראשי המפלגות מחשבים את צעדיהם הבאים, מאחורי הקלעים כבר נבחנים כמה תרחישים אפשריים לפתרון הפלונטר הפוליטי. מרוטציה בין נתניהו לאיזנקוט, דרך הליכה לבחירות חוזרות ועד להסלמה ביטחונית שעשויה לטרוף את הקלפים ולסלול את הדרך לממשלת אחדות. אלא שלכל אחת מהאפשרויות יש מחיר, מכשולים ולא מעט סימני שאלה.
אפשרות 1: רוטציה עם ערבויות, ללא התחייבות לפרישה.
זוכרים שדיווחנו על ההצעה שאליה דחף הרצוג עוד לפני הבחירות: רוטציה, נתניהו ראשון כולל הבטחה לפרוש מהחיים הפוליטיים וחנינה? ובכן, מבחינת נתניהו האפשרות של חנינה ירדה מהפרק. מבחינתו אחרי עדות מנדלבליט, לא רק שהוא לא צריך את זה, הוא גם לא רוצה את זה.
נתניהו אמר בשבוע שעבר לסביבתו כי ניהול המשפט לא מטריד אותו והוא אף מעוניין בהימשכותו. יתכבד נא שי ניצן ויעלה לדוכן, ועדות מנדלבליט המטלטלת תיראה חיוורת לעומת הפשעים והכשלים של מר "אוחז בגרון".
ממילא, נתניהו לא מתכוון לסנדל את עצמו בשום הבטחה לפרוש מהחיים הפוליטיים, גם אם אינו מתכנן כרגע המשך קריירה כזו לנצח. "זה רע, אבל יכול היה להיות רע הרבה יותר" ולכן, בהינתן תוצאות הבחירות שלא מאפשרות הקמת ממשלת ימין, האפשרות שעלתה כעת במסגרת ההתייעצויות היא זו: רוטציה עם ערבויות, ללא התחייבות לפרישה.
רוטציה, נתניהו ראשון, אין הבטחה לפרישה, חלף זאת יינתנו ערבויות ברזל שלא יאפשרו לנתניהו לעשות את מה שעשה בממשלת החילופין עם גנץ, כשטרפד באמצעות מנגנון התקציב את העברת המושכות ליו"ר כחול לבן.
אפשרות 2: בחירות חוזרות
אלא שכלל לא בטוח שבחירות חוזרות יביאו תוצאה שונה. גם אם ננקה את שריפת הקולות של וינטר, נעם ולייטנר, נוריד את אחוזי ההצבעה בחברה הערבית ונצליח להוציא מצביעים חדשים, הרי שיש גם תנועתיות הפוכה. שוב יהיו מי שלא ייצאו מהבית, שהתעייפו, שמאסו או שלא יגיעו מסיבות אחרות. וגם אז, גוש הימין יכול להגיע רק ל-58 מנדטים ובכל מקרה קשה לראות 61 כאלו. כבר היינו בסרט הזה.
אפילו מבחינת הקמפיינים והקריאייטיב, התחושה הייתה של עייפות. עוד סבב מ-5 מערכות הבחירות הקודמות כאילו לא חלפו כמה שנים. הסלוגנים נראו ונשמעו אותו הדבר:
בליכוד: "יוצאים, מצביעים מנצחים", "זה או ימין או פלסטין", (ביבי או טיבי), בעוצמה יהודית השתמשו בטיעון המוכר של – "נתניהו צריך בן גביר חזק" ששימש בפעם הקודמת את ש"ס, ובש"ס העלו שוב את קולו של מידד טסה על כרוזי המכוניות: "ש"ס נצביע, ש"ס נבחר – ש"ס היום בשביל מחר".
אפשרות שלישית: הסלמה ביטחונית ואחדות
אם פותחים עיניים ואזניים, ולמעשה אף אם מתעקשים לסגור אותן, קשה שלא לחוש ולשמוע את תופי המלחמה הרועמים. אם תתרחש בשבועות הקרובים הסלמה ביטחונית משמעותית שתשיב את שישיות המים והאזרחים למקלטים, זה עשוי להיות הזרז להקמת ממשלת אחדות כזו או אחרת, והסולם להפרת הבטחות מצד ראשי מפלגות שהבטיחו שוב ושוב שלא לשבת זה עם זה.
למרות דברי איזנקוט, האפשרות של הקמת ממשלת שמאל-ערבים או להבדיל ממשלת שמאל-חרדים נראית כרגע לא סבירה או חסרת היתכנות בהתאמה.
