במהלך יום העדות החמישי בבית המשפט המחוזי בירושלים, חשף היום (חמישי) עו"ד עמית חדד את הפערים הדרמטיים בין כיווני החקירה המקוריים שהוצגו ליועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט לבין מה שהתנהל בפועל בחדרי החקירותף כאשר האחרון הדגיש כי נתן אישור לחפש חשדות דרמטיים של כסף גדול, וההגנה הוכיחה באמצעות הפרוטוקולים שהמשטרה התמקדה בסיגרים ובמתנות למרות הסתייגותו המפורשת.
במהלך החקירה ביקש חדד להוכיח כי הבדיקות הראשוניות נגד נתניהו התמקדו אך ורק באפשרות לקיומה של פרשת ענק רחבה ומשמעותית, ולא במתנות קטנות מהסוג שנחקרו בהמשך במסגרת תיק 1000. חדד הקריא מתוך הפרוטוקול דברים שלפיהם מנדלבליט דרש להתמקד במה שכונה על ידו "הקרחון", והביע תדהמה והסתייגות מכך שנושאים שנועדו להיות שוליים הפכו לפתע למרכז החקירה.
מנדלבליט הודה: נערכו בדיקות נגד נתניהו שלא היו נעשות לאחרים
בין היתר, הוצגו על דוכן העדים דבריו המפורשים של מנדלבליט מתוך המסמך הסודי: "נתתי אישור לחפש את הקרחון". ובהמשך הפרוטוקול תועדה ההתבטאות המטלטלת על הסטת הנושאים: "אגב קרחון, ועכשיו אני רואה נספח שהפך לעיקר". כאשר חדד ביקש להבין מה היה בדיוק אותם "נספח" ו"קרחון", והפנה לדברים שנאמרו בישיבה על מידע שהתקבל מגורמים שונים ועל כיווני בדיקה שלא נועדו מלכתחילה לעמוד במרכז התיק, מנדלבליט השיב לקונית כי אינו זוכר את פרטי הדברים.
הסנגור המשיך והציג קטעים נוספים שבהם הובהר הפער העצום בין הציפיות של הדרג המשפטי העליון לבין מה שהמשטרה מצאה בפועל בשטח. בפרוטוקול שהוקא באולם נכתב שחור על גבי לבן: "אין פה את הבשר שחיפשתי. בשלב הזה, עם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה, חליפה, זה לא התעשייה שאנו חושדים שאולי יש שם". חדד ביקש להראות כי הדברים מלמדים על התהום הפעורה בין כיוון הבדיקה המקורי שהוצג ליועמ"ש לבין המידע הקטן שבו עסקו החוקרים בפועל.
השופט בר-עם פירק את גרסת התביעה במשפט נתניהו
חלק מרכזי נוסף בעימות עסק בהקלטות שמהן עולה, לפי פרוטוקול הישיבה, שמנדלבליט זיהה פוטנציאל לחשיפת חשדות משמעותיים של ממש. מנדלבליט אישר כי בפרוטוקול אכן נכתב: "זיהיתי אינדיקציות לקיום בנק גדול מההקלטות". אולם, כשחדד דרש לברר באילו הקלטות מדובר ומה בדיוק כללו אותם חומרים שלא נכללו ברשימת חומרי החקירה הרשמית, השיב מנדלבליט שוב כי אינו זוכר את פרטיהן.
במהלך העימות הוזכרו גם ארי הרו וגורמים נוספים שהחוקרים סברו כי יוכלו למסור מידע על החשדות המרכזיים. חדד טען כי החוקרים ביקשו להגיע באמצעותם למידע משמעותי, אך בהמשך סטו מדרך המלך והתמקדו בסיגרים, בשמפניות ובמתנות אחרות. מנדלבליט אמנם דחה את הטענה שלפיה לא אישר כלל בדיקה בנושא המתנות, והבהיר כי אישר לבדוק חשדות לקבלת מתנות בהיקפים עצומים מאנשי עסקים בלבד, אך התקשה להסביר את הפער מול החקירה המעשית בשטח.
בהמשך הציג חדד קטע שבו דרש מנדלבליט למצות את המידע שבידי ארי הרו לפני כל החלטה נוספת, כאשר בפרוטוקול צוין: "קודם אני רוצה שתמצו עם א.ה. עד הסוף. תציגו לי את מי אתם רוצים לחקור".
הדברים השתלבו באופן מושלם בטענת ההגנה כי מנדלבליט ביקש לשלוט באופן פרטני, צמוד ומבוקר בהרחבת הבדיקות ובזימון עדים נוספים, בעוד שהמשטרה המשיכה לפעול בכיוונים עצמאיים שלא קיבלו מעולם את אישורו המפורש. בכך הפך הפרוטוקול מ־2016 ללב ליבה של המחלוקת על עצם מטרת הבדיקות הראשוניות נגד ראש הממשלה: מה היה אותו חשד אמיתי שהחוקרים קיוו לחשוף, אילו חומרים עמדו בבסיסו, וכיצד הפך נושא המתנות הקטנות למוקד המרכזי של כתב האישום.
https://www.c14.co.il/article/1749849
מדובר בחשיפה של העיוות בהתנהלות החוקרים לעומת כוונות הדרג המשפטי: ההודאה של מנדלבליט בפרוטוקול כי עניין הסיגרים והשמפניות הוא "נספח שהפך לעיקר" וכי "אין פה את הבשר שחיפשתי" מחזקת את טענת ההגנה שהמשטרה ניהלה חקירה מנותקת ומסע ציד מהיעדים המקוריים ומהאישורים המצומצמים שניתנו לה מלמעלה.
העובדה שמנדלבליט דרש שליטה מוחלטת, אך מנגד טען שאינו זוכר פרטים קריטיים כמו אותן הקלטות של ה"בנק הגדול", ממחישה את חולשת הפיקוח של היועמ"ש לשעבר על הנעשה בחדרי החקירות בשלבים המוקדמים והרגישים ביותר של הפרשה.
