היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, אישר הבוקר (שלישי) במהלך עדותו במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים כי בנוסחי האזהרה שהוצגו בפניו מחקירות תיק 4000 לא הופיע חשד מפורש לשוחד. במהלך חקירתו הנגדית הציג סנגור נתניהו, עו"ד עמית חדד, מסמכים מחקירות שנערכו במועדים שונים, וטען כי אף שהפרקליטות מייחסת לראש הממשלה עבירת שוחד, הוא לא הוזהר בגינה במהלך החקירות שהציג. כאשר נשאל מנדלבליט אם הוא מאשר את הדברים, השיב: "מאשר מה שאמרת, לא נאמר חשד לשוחד".
במרכז הדיון עמדה שאלת נוסח האזהרה שנמסר לנתניהו בתיק 4000. חדד הציג בפני מנדלבליט את המסמכים וביקש לברר אם ראש הממשלה הוזהר במפורש כי הוא נחקר בחשד לעבירת שוחד. באחד הנוסחים שהוצגו בבית המשפט נכתב כי נתניהו חשוד בקבלת טובות הנאה שלא כדין משאול אלוביץ' בקשר עם תפקידו הציבורי, תוך פעולה לקידום האינטרסים של נותן טובות ההנאה, בניגוד עניינים חמור ובהפרת האמון שניתן בו.
התנגדה, חזרה בה – ושוב התנגדה: העימות הסוער בין חדד לתירוש
חדד הפנה את תשומת ליבו של מנדלבליט לכך שהמילה "שוחד" אינה מופיעה בנוסח שהוצג: "שוחד מופיע פה?" שאל, ומנדלבליט השיב: "לא". בהמשך ביקש חדד להבהיר את משמעות הדברים מבחינת ההליך הפלילי, והדגיש כי מטרתה של אזהרה היא להבהיר לנחקר במה הוא חשוד: "אדם יודע על מה הוא חשוד, נכון?" – "נכון", וציין כי לאחר שהאזהרה הוקראה, נתניהו אישר בחתימתו שהבין את החשד נגדו. לדברי ההגנה, היעדר חשד מפורש לשוחד בנוסח האזהרה מעלה שאלה קריטית ביחס לעבירה שעליה הוזהר ראש הממשלה בפועל.
בהמשך ביקש חדד לברר אם נוסח האזהרה השתנה לאורך חקירות תיק 4000: "אתה זוכר שינוי בנוסח האזהרה בחקירות הבאות?" – מנדלבליט השיב כי אינו זוכר. חדד המשיך והציג מסמכים ממועדים נוספים במהלך שנת 2018, ובהם חקירה שנערכה ב-26 במרץ וחקירה נוספת מ-17 באוגוסט, וטען כי גם בהם לא מופיעה אזהרה מפורשת בחשד לשוחד.
מנדלבליט נשבר והודה: לא זוכר אישור לחקירת נתניהו בחשד לשוחד
כאשר הציג את נוסח האזהרה מאוגוסט, לקראת סיום החקירה, שאל את מנדלבליט אם הוא מאשר שהמילה "שוחד" אינה מופיעה בו, והעד השיב בחיוב. חדד חזר על השאלה באופן ישיר: "לא הזהרתם את ראש הממשלה פעם אחת על שוחד?" – ומנדלבליט השיב: "מאשר מה שאמרת, לא נאמר חשד לשוחד". תשובה שהגיעה לאחר שחלק מוקדם יותר של עדותו עסק בשאלה אם אישר את חקירתו באזהרה או בחשד לשוחד.
החקירה לוותה בעימות נוסף בין חדד לבין התובעת יהודית תירוש, שהתנגדה לאופן שבו הציג הסנגור את משמעות המסמכים. תירוש ביקשה להבהיר כי מנדלבליט לא קבע שנוסח האזהרה מתאים אך ורק לעבירת הפרת אמונים, וכי הניסוח הותיר מקום לשיקול דעת. חדד דחה את ההתנגדות והבהיר כי הוא מבקש להמשיך להציג את המסמכים ולבסס את טענותיו.
"אין מקום לפתוח בחקירת נתניהו": חדד חושף את המסמך שהוסתר
כאשר תירוש התערבה פעם נוספת במהלך החקירה, התפתחו חילופי דברים קולניים: "מה עושה חברתי? למה היא מדברת כשהעד פה?" מחה חדד. תירוש ביקשה ממנו להימנע מאמירות מסוימות, והוא השיב: "לא רוצה להימנע!" בשלב זה התערבה השופטת ופנתה ישירות לתירוש: "עו"ד תירוש! כמו שסיכמנו מזמן, הוא יצא ואז תתנגדי!" חדד העיר: "פעם ראשונה גברתי אומרת לעו"ד תירוש, משרטטים גבולות מחדש". תירוש השיבה לו כי את טענותיו יוכל להעלות בסיכומים, בעוד חדד עמד על כך שמדובר בסוגיה יסודית בקו ההגנה.
בהמשך החקירה הציג חדד תיעוד מחקירת נתניהו שנערכה ב-10 ביולי 2018, ובו חילופי דברים בין ראש הממשלה לבין החוקרים יורם נאמן ואלי אסייג על האפשרות לקבל העתק מנוסח האזהרה שהוקרא לו. לאחר שהאזהרה הוצגה בפני נתניהו, הוא ביקש לקבל ממנה העתק: "אני לא יכול לקבל העתק של זה?".
החוקרים השיבו בשלילה בנימוק ש"זה הנוהל", וכי "לא מקבלים העתקים של האזהרה". נתניהו התקשה לקבל את ההסבר: "אין לכם נוהל נורמלי?… נשמע לי אבסורד". חדד ביקש לברר אם מנדלבליט ידע בזמן אמת שנתניהו ביקש לקבל את נוסח האזהרה ונתקל בסירוב: "עדכנו אותך שראש הממשלה רצה את נוסח האזהרה?" – "לא", השיב מנדלבליט.
לאחר הצגת חילופי הדברים ביקש חדד להפנות את מנדלבליט לחקירה אחרת, שבה, לטענתו, נמסר לנשיאת בית המשפט העליון העתק מהודעתה, וזאת כדי לברר את ההבדלים באופן מסירת המסמכים לנחקרים ולעדים. תירוש התנגדה לשאלות בטענה שמדובר בתיק אחר, שאין לו קשר ישיר לחקירת נתניהו ושמעמדם המשפטי של המעורבים בו שונה, וכן ציינה כי מנדלבליט כבר העיד שלא ידע על בקשת נתניהו.
חדד דחה את ההתנגדות וטען כי השוואת המקרים רלוונטית לבירור התנהלות גורמי החקירה. "אני לא מאמין שהוא לא ידע", אמר, וציין כי בכוונתו להשיג את החומר הנוגע למקרה האחר. מחלוקת זו הצטרפה לשורת העימותים על האישורים, נוסחי האזהרה והפער הנטען בין החשדות שהוצגו בחדר החקירות לבין סעיפי האישום בכתב האישום.
המשמעות המשפטית והציבורית של עדות זו דרמטית ומטלטלת את יסודותיו של תיק 4000: עצם העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר אישר כי בתוספות ובנוסחי האזהרה הרשמיים שהוצגו לראש הממשלה בנימין נתניהו לא הופיע כל אזכור או חשד מפורש לעבירת השוחד, מחזקת בצורה דרמטית את קו ההגנה שלפיו קיים פער תהומי ובלתי הפיך בין החשדות המקוריים שהוצגו לנחקר בחדר החקירות לבין סעיפי האישום החמורים שהוחלט לבסוף לגבש נגדו בכתב האישום. גילויים אלו מציבים סימני שאלה כבדים מאי פעם סביב תקינות ההליך הפלילי, חוקיות אישורי החקירה והאופן שבו גובשה התשתית הראייתית בתיקי האלפים.
