עימות משמעותי וחריג התפתח הבוקר (שלישי) במסגרת יום עדותו השלישי של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, בבית המשפט המחוזי בירושלים. חקירתו הנגדית של סנגור ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, גלשה למוקדים רגישים במיוחד כאשר ההגנה ניסתה לבחון האם שיקולים זרים, פוליטיים או מדיניים השפיעו על עצם ההחלטה להגיש את כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל עיתוי הגשתו, והעלתה שאלות סביב חששות שיוחסו למנדלבליט מפני "הפיכה משטרית". הדיון הוביל להתנגדות נחרצת של הפרקליטות ולשאלות נוקבות מצד ספסל השופטים.
עו"ד חדד ביקש לחקור את מנדלבליט על אמירות שלטענתו נאמרו לתובעת יהודית תירוש באפריל 2019 – תקופה קריטית שבה התגבשו ההחלטות סביב גורלו המשפטי של נתניהו. חדד ביקש לברר אם מנדלבליט התבטא באמירה לפיה נתניהו עלול להוביל ל"הפיכה משטרית", ואם השווה את מצבה של ישראל למדינות דוגמת פולין ובולגריה. תירוש מיהרה להתנגד לשאלה עוד בטרם הספיק העד להשיב, ומנדלבליט הוצא מהאולם בזמן שהצדדים טענו את טיעוניהם.
"אין מקום לפתוח בחקירת נתניהו": חדד חושף את המסמך שהוסתר
חדד הסביר לשופטים כי מטרת השאלה אינה לעסוק בהשקפותיו הפוליטיות הפרטיות של מנדלבליט, אלא להוכיח כי שיקולים פסולים וזרים שאינם קשורים אך ורק לחומר הראיות השפיעו על ההחלטה להעמיד לדין את ראש הממשלה – טיעון מרכזי המהווה נדבך בטענות המקדמיות של ההגנה ובבקשתה לקבוע "הגנה מן הצדק". לדבריו, בכוונתו הייתה לחשוף כיצד חששות מפני התפתחויות מדיניות ופוליטיות הכתיבו את עיתוי הגשת כתב האישום.
התובעת יהודית תירוש טענה בתגובה כי ההליך הפלילי אינו הפורום המתאים לבחינת שיקול דעתו הפנימי או התבטאויותיו האישיות של היועץ לשעבר, וכי יש להתמקד אך ורק בהחלטות שהתקבלו בפועל ובתשתית הראייתית האובייקטיבית שעמדה בבסיסן. לדבריה, ניסיונות להפוך אמירות כאלו לנושא חקירה חורגים מגבולות המשפט.
מנדלבליט נשבר והודה: לא זוכר אישור לחקירת נתניהו בחשד לשוחד
בשלב זה התערב השופט עודד שחם בר-עם והציג לתירוש שאלה עקרונית ומעוררת מחלוקת: "אם יש שיקול זר, זה נתון רלוונטי לתביעה?" – וכדי לחדד את עמדתו המשפטית הציג השופט דוגמה קיצונית והיפותטית: "אני שונא את נתניהו והגשתי כתב אישום", כשהוא מבהיר כי מדובר במבחן עקרוני בלבד שאינו קובע דבר ביחס למנדלבליט עצמו. תירוש עמדה על כך שהמשפט אינו פועל כוועדת חקירה מנהלית להתנהלות הפרקליטות, אך השאלה נותרה תלויה ועומדת באולם.
עוד קודם לכן, נדרש מנדלבליט לפערים שבין נוסחי האזהרה שנמסרו לנתניהו בחקירות תיק 4000 לבין סעיפי האישום החמורים שהוחלט לגבש נגדו. חדד הציג את כתב החשדות משנת 2019 שבו הופיעה קביעה מפורשת לפיה נתניהו קיבל טובות הנאה "בעד פעולות" וביודעו שמדובר בשוחד, והעמת את העד עם העובדה שרכיב דרמטי זה כלל לא הופיע באזהרות המקוריות שהוקראו לנתניהו במהלך החקירות. מנדלבליט אישר כי הניסוח המדויק לא הופיע באזהרות שהוצגו בפניו, וכשנשאל האם בחן את המשמעות המשפטית של פער זה במהלך גיבוש כתב האישום, השיב כי אינו זוכר שפעל בנושא או שהקושי הוצג בפניו.
מנדלבליט מאשר: נתניהו לא הוזהר בשוחד בתיק 4000
הדיון שב וגעש סביב סירוב החוקרים, יורם נאמן ואלי אסייג, למסור לנתניהו העתק מנוסח האזהרה שהוקרא לו ביולי 2018 בטענה ש"זה הנוהל". "נשמע לי אבסורד", הגיב אז נתניהו. מנדלבליט העיד כי לא ידע על הבקשה בזמן אמת ולא הורה בדיעבד למסור לו את המסמך, תוך שהוא מסביר שלא עקב אחר החקירות בשידור חי אלא קרא את ההודעות בדיעבד, לעיתים ימים לאחר שנרשמו.
ניסיונות של ההגנה להשוות את סירוב החוקרים למקרה אחר שבו ניתנו מסמכים לנשיאת העליון לשעבר אסתר חיות נתקלו בהתנגדות נוספת של הפרקליטות – הפעם בטענה שמדובר בסטטוס משפטי שונה לחלוטי– והתנגדות התביעה התקבלה לבסוף על ידי בית המשפט.
המשמעות המשפטית והציבורית של דיון סוער זה היא דרמטית ומטלטלת את יסודותיו של הליך ההעמדה לדין: עצם ההעלאה של שאלות נוקבות מצד ספסל השופטים – ובראשם השופט בר-עם שהקשה על הפרקליטות בשאלה האם "שיקול זר הוא נתון רלוונטי" ואף המחיש זאת בדוגמה היפותטית קיצונית, "אני שונא את נתניהו והגשתי כתב אישום", – ממחישה כיצד ההגנה מצליחה לגעת בנקודות הרגישות ביותר של שיקול דעת הרשויות.
הניסיון לחשוף האם שיקולים פסולים, פוליטיים או חששות מפני "הפיכה משטרית" השפיעו על עצם ההחלטה להגיש את כתב האישום או על עיתויו, לצד ההודאה של מנדלבליט כי הקושי סביב היעדר אזהרת שוחד מפורשת לא הוצג בפניו, מציבים סימני שאלה כבדים מאי פעם על תקינות התשתית שעליה נשען כתב האישום נגד ראש הממשלה.
