כמעט מחצית מהאמריקאים מבלים פחות משעתיים בשבוע מחוץ לבית, כך עולה מסקר לאומי חדש. ד"ר ג'ון לה פומה, מומחה לרפואה מבוססת טבע, מסביר בספרו "מגיפת הפנים" כי בני האדם מבלים כיום כ-93% מחייהם בתוך מבנים סגורים. לדבריו, אורח חיים זה גובה מאיתנו "מס בריאות סמוי" שמתבטא בעייפות כרונית, קושי להירדם וצורך מתמיד בקפאין, גם כאשר בדיקות המעבדה הרפואיות תקינות לחלוטין.
ארבעת הנזקים של השהייה הממושכת בפנים
לה פומה מגדיר ארבעה נזקים מרכזיים הנגרמים משהייה ממושכת בפנים. הראשון הוא שינה גרועה, הנובעת ממחסור באור יום חזק הנחוץ לסנכרון השעון הביולוגי. הנזק השני הוא שחיקה, הנגרמת מחשיפה מוגברת למסכים ומחוסר במבט אל האופק. לדבריו, העיניים שלנו זקוקות למרחק כפי שהריאות זקוקות לאוויר, והיעדר מרחק ראייה של מעל שישה מטרים בתוך מבנים סגורים תורם לתחושת השחיקה היומיומית.
ההרגל שכמעט כולנו עושים מדי יום ועלול לפגוע קשות בבריאות
הנזק השלישי הוא ערפל מוחי, שנגרם לעיתים קרובות מהצטברות פחמן דו-חמצני במשרדים לא מאווררים, הפוגעת בתפקוד הקוגניטיבי. הנזק הרביעי הוא הצטברות שומן בבטן. כאשר השעון הביולוגי יוצא מסנכרון, נפגע גם קצב הפרשת הקורטיזול בגוף. שיבוש זה בהורמון הסטרס קשור להצטברות שומן בטני ופגיעה בחילוף החומרים, אותה ניתן לשפר באמצעות חשיפה לאור יום טבעי בשעות הבוקר המוקדמות.
הפתרון: מרשם של 17 דקות ביום
כדי להילחם בתופעות אלו, לה פומה ממליץ על זמן קבוע בחוץ ולא רק מעבר מקרי מהרכב למשרד. המינון המינימלי היעיל הוא 17 דקות ביום של שהייה מכוונת במרחב ירוק או כחול. בנוסף, הוא ממליץ לבלות כ-10 דקות בחוץ ללא משקפי שמש בשעה הראשונה לאחר היקיצה כדי לאפס את השעון הביולוגי, ולהביט אל האופק מבעד לחלון פתוח למשך דקה אחת בכל שעה עגולה.
פריצת דרך בסרטן: ירידה של כ-51% בסיכון להתקדמות המחלה
עבור מי שמתגורר בעיר גדולה ומתקשה לראות את השמיים, הרופא מציע להביט בגג מרוחק או לפתוח חלון כדי להתמקד מעבר לגבולות החלל הסגור. לדבריו, אימוץ הרגלים פשוטים אלו ושינוי הסביבה שלנו יכולים להפוך את הדקות בחוץ לתרופה של ממש ולשפר משמעותית את איכות החיים.
