שינוי מערכתי עמוק מתחולל בימים אלה בחזית הימית של המזרח התיכון: מנוף הלחץ העיקרי שבאמצעותו איימה איראן להחזיק את שוק האנרגיה העולמי כבן ערובה מאבד במהירות מיעילותו, נוכח התייצבות מחודשת של נתיבי השיט סביב מצר הורמוז, כך דווח היום (שלישי) ב"וול סטריט ג'ורנל".
המלחמה שנפתחה בפברואר עדיין בעיצומה, אולם שילוב של מעטפת הגנה אמריקנית ומערכי עקיפה לוגיסטיים מתוחכמים של יצרניות המפרץ אפשר ליצוא הנפט האזורי לחזור לרמות שיא של כמעט 13 מיליון חביות ביום. מנגד, טהרן מוצאת את עצמה לכודה תחת מצור ימי חונק, כשמלאי הנפט שלה מחוץ למפרץ עומד להתרוקן בתוך שבועות ספורים – מצב היוצר בוושינגטון ובבירות המפרץ חשש חמור מפני פיצוץ צבאי יזום מצד משטר שנדחק למבוי סתום.
מאמצי הרגע האחרון: התיווך הקטארי בין ארה"ב לאיראן בניו יורק
במשך חודשים ארוכים שימשה האחיזה במצר הורמוז ככלי ההרתעה והסחיטה המשמעותי ביותר בארסנל של טהרן. פגיעה במכליות וירי טילים לעבר נתיבי סחר בינלאומיים לאחר פרוץ העימות הצבאי מול ארה"ב וישראל הצליחו לשבש קשות את תנועת הספנות, לגרום לזינוק במחירי הנפט הגולמי ולהקפיץ את מחירי הדלק לצרכנים בארה"ב.
אולם הנתונים העדכניים מלמדים על שחיקה ניכרת ביכולת השיבוש האיראנית: נוכחות מוגברת של הצי האמריקני ושיטות פעולה משודרגות של ציי הסוחר מאפשרות למספר גדל והולך של מכליות לחמוק מהאיומים או להדוף אותם.
הסוד של הפנטגון נחשף: 8 נחתים נפצעו מטיל של איראן | דיווח
על פי מדדי חברות המעקב Kpler ו-Huax, זרימת הנפט הגולמי מיצרניות המפתח באזור – ובהן סעודיה, איחוד האמירויות ועיראק – טיפסה בספטמבר לכ-12.8 עד 13 מיליון חביות ביממה, היקף המהווה כ-80% מנפח הזרימה שקדם למלחמה – אז נע היצוא סביב 19 מיליון חביות ביום. התאוששות זו קיבלה ביטוי מעשי מובהק בשבוע שהחל ב-20 בספטמבר, שבמהלכו חצו את המצר 19 מכליות ענק שהובילו לפחות 33.7 מיליון חביות, לצד יממה שבה נרשמו כ-60 מעברים של כלי שיט מסחריים – שיא יומי מאז יולי.
במקביל לחזרה למצר, פיתחו יצרניות הנפט השכנות מענים לוגיסטיים רחבים כדי לעקוף את נקודות החיכוך. סעודיה תיקנה והחזירה לפעילות את צינור "מזרח-מערב", המשנע נפט משדות המזרח ישירות לנמלי ים סוף, לאחר שהושבת בעקבות מתקפת כטב"מים ששוגרו מעיראק. נפחי ההזרמה בו עדיין מוגבלים וחלקם מנותב לבתי זיקוק פנימיים, אך הוא מהווה שסתום ביטחון חשוב. איחוד האמירויות מצידה מזרימה כמויות גדולות דרך הצינור היבשתי לנמל פוג'יירה שבמפרץ עומאן, מחוץ לטווח החסימה הישיר של המצר.
החזית מתהפכת על איראן: המתווכות דורשות מטהרן להתפשר | דיווח
יצרניות נוספות מפעילות מערך העברות בין אוניות במים הפתוחים מול חופי עומאן. מדובר בפתרונות יקרים, מורכבים ומוגבלים בזמן, אולם הם הוכיחו כי המשק העולמי אינו נתון לחסדי השיבוש של טהרן.
יריבותיה האזוריות של איראן מחדשות את זרימת הכסף לכלכלותיהן, אך הרפובליקה האסלאמית מצויה במצור כמעט הרמטי. מאז חידשה וושינגטון ביולי את הסגר הימי על נמלי הנפט האיראניים, שום מכלית חדשה אינה מסוגלת לחמוק מהמפרץ. לטהרן אין תשתיות צינורות עוקפות, ואנליסטים מעריכים כי שינוע יבשתי באמצעות משאיות מסוגל להוציא לכל היותר כ-40 אלף חביות ביום – טיפה בים לעומת יצוא טרום-מלחמתי של קרוב לשני מיליון חביות יומיות.
המשבר הכלכלי של טהרן מחריף נוכח הידלדלות מהירה של הנכס האחרון שנותר לה: מאגר הנפט ה"צף" ששונע על גבי מכליות מחוץ למצר טרם הטלת המצור, וממנו הפיקה את הכנסותיה המצומצמות בחודשים האחרונים. על פי נתוני Kpler, מלאי זה הצטמק בחדות מרמה של 29 מיליון חביות בתחילת ספטמבר לכ-15 מיליון בלבד, כאשר רובו ככולו מיועד ללקוחות בסין. בקצב הפריקה הנוכחי, המלאי כולו צפוי להתאפס לחלוטין עד אמצע חודש אוקטובר.
מציאות קודרת זו קיבלה אישור מפורש משר האוצר האמריקני סקוט בסנט, שהעריך בריאיון לרשת פוקס ניוז כי בתוך כשבועיים יגיעו משלוחי הנפט האחרונים של איראן לסין, ולאחריהם תיוותר המדינה ללא כל יכולת יצוא. לדברי בסנט, הלחץ הכלכלי הכבד והצניחה בהכנסות החיוניות לקופת המדינה תחת עול הסנקציות והוצאות המלחמה הם הגורם המרכזי שמניע את המשטר האיראני לחתור להסכמות.
האובדן ההדרגתי של קלף המיקוח בהורמוז הופך לחרב פיפיות עבור המערב. כוח הסחיטה של טהרן, שאפשר לה בעבר לדרוש הקלות תמורת שקט ימי, מתפוגג במהירות. הדבר בא לידי ביטוי בסוף השבוע, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דחה על הסף הצעת פשרה איראנית שביקשה הפסקת אש בת שבעה ימים והסרת המצור תמורת פתיחת המצר.
חוקרי יחסים בינלאומיים מתריעים כי דחיקת איראן לפינה ללא מקורות הכנסה מגבירה את הסכנה לעימות חזיתי. סנאם וקיל, מנהלת תוכנית המזרח התיכון במכון המחקר Chatham House בלונדון, ציינה כי המצב הנוכחי חושף את "התשואה הפוחתת של הגישה האיראנית בהורמוז", ומזהירה כי הדבר עלול לדחוף את המשטר ליזום פרובוקציה רחבה כדי לשבור את המבוי הסתום.
גם ריצ'רד ברונז, ראש מחלקת הגיאופוליטיקה ב-Energy Aspects, הדגיש כי תחושת אובדן האחיזה בנתיב המים מעלה באופן חד את הסיכון שטהרן תחפש אפיקי הסלמה אחרים.
החשש המרכזי במדינות המפרץ נוגע לשינוי יעד התקיפות מצד משמרות המהפכה: מעבר מתקיפת מכליות בודדות לפגיעה מכוונת ורחבת היקף בתשתיות אנרגיה חיוניות ביבשה – בהן מתקני שאיבה, בתי זיקוק ונמלים סעודיים ואמירתיים. לצד זאת, טהרן עשויה להפעיל בעוצמה גבוהה יותר את רשת שלוחיה האזוריים, ובראשם החות'ים בתימן המאיימים על השיט בים סוף, ומיליציות עיראקיות החמושות בכטב"מים.
בימים האחרונים נרשמה אמנם רגיעה זמנית באזור, כאשר מרכז המידע הימי המשותף וסוכנות הסחר הימי של בריטניה דיווחו על 72 שעות ללא תקיפות מאומתות במצר, אך רמת הכוננות נותרה בשיאה ושיבושי GPS עודם נמשכים. פרשנים מעריכים כי השקט הזמני נועד לבחון את תגובת וושינגטון סביב עצרת האו"ם.
במקביל, מנהיגה העליון של איראן, מוג'תבא חחמינאי, שטרם נראה בפומבי מאז נכנס לתפקידו, פרסם הודעה שבה שיבח את "מגיני מצר הורמוז" – הצהרה הממחישה כי טהרן אינה מתכוונת לוותר בקלות על מעמדה במעבר הימי.
למרות התאוששות היצוא האזורי, שוקי האנרגיה העולמיים עודם דרוכים. נכון להיום, מחיר חבית נפט מסוג ברנט ממשיך להיסחר ברמות גבוהות של כ-106 דולר לחבית, המשקפות את פרמיית הסיכון הביטחונית. ההתפתחויות הנוכחיות מעמידות את הקהילה הבינלאומית מול משוואה מתוחה: שבירת המצור האיראני והצלת נתיבי היצוא של מדינות המפרץ מנעו קריסה אנרגטית מיידית, אך במקביל הציבו את טהרן בעמדת נחיתות כלכלית חריפה – מצב שעלול להפוך דווקא את השבועות הקרובים לנקודת רתיחה מסוכנת במיוחד.
