תגלית מפתיעה במעמקי הקרחון: צוות חוקרים של סוכנות החלל האמריקנית, שביצע טיסת ניסוי מעל צפון-מערב גרינלנד, גילה לגמרי במקרה את שרידיו של "קמפ סנטורי" – בסיס צבאי אמריקני סודי שנבנה בעיצומה של המלחמה הקרה ונקבר עמוק מתחת לשלג לפני יותר משישה עשורים. הממצאים אותרו באמצעות מכ"ם מוטס חדיש שפותח למיפוי שכבות הקרח וחיזוי עליית מפלס פני הים.
במהלך טיסת ניסוי במטוס Gulfstream III של נאס"א, הפעילו המהנדסים מערכת מכ"ם חודרת קרקע שמסוגלת לשלוח גלי רדיו דרך שכבות הקרח העמוקות עד לסלע התשתית, ולייצר הדמיית תלת-ממד מדויקת. להפתעת אנשי הצוות, המערכת קלטה מסה גדולה הקבורה כ-30 מטרים מתחת לפני השטח.
השוואה מהירה בין נתוני המכ"ם לבין תוכניות הנדסיות היסטוריות אישרה כי מדובר בבסיס הצבאי האגדי, שכונה בעבר "העיר שמתחת לקרח"."קמפ סנטורי" הוקם על ידי צבא ארצות הברית בשנת 1959. אף שהוצג רשמית כמתקן למחקר מדעי של אקלים וקרחונים, מטרתו האמיתית והסודית הייתה להציב כ-600 ראשי קרב גרעיניים בתוך סילו תת-קרחוני קרוב ככל האפשר לשטח ברית המועצות.
הבסיס פעל כעיר עצמאית קטנה שכללה בית חולים, כנסייה, תיאטרון, מגורים וחנויות – כולם חוברו ברשת של 21 מנהרות שנחצבו בקרח וניזונו מחשמל ומחום שהפיק כור גרעיני נייד קטן. אולם תנועת הקרח והלחצים העצומים איימו לרסק את המנהרות, ובשנת 1964 נאלץ הצבא האמריקני לנטוש את המקום לחלוטין. הפרויקט כולו נותר מסווג עד שנת 1997.
הגילוי מחדש מעורר מחדש גם דאגה סביבתית חמורה: בעת נטישת הבסיס, השאירו האמריקנים במקום פסולת כימית וביולוגית, שאריות חומרים רדיואקטיביים ועשרות אלפי ליטרים של סולר, תחת ההנחה המוטעית שמשקעי השלג והקרח יקברו את המזהמים לנצח. אף שבמשך עשרות שנים שקע הבסיס לעומק רב יותר בעקבות הצטברות קרח, מודלים אקלימיים עדכניים מזהירים כי המשך ההתחממות הגלובלית עלול להפוך את המגמה ולהביא לחשיפת החומרים המסוכנים אל הסביבה.
פרויקט "קמפ סנטורי" היה חלק מתוכנית צבאית רחבה יותר של הפנטגון שכונתה "תולעת קרח, שנועדה ליצור רשת מנהרות של אלפי קילומטרים מתחת למעטה הקרח של גרינלנד כדי לשנע טילי גרעין על גבי מסילות ברזל מבלי שייחשפו ללווייני ריגול סובייטיים. התוכנית בוטלה לאחר שהתברר כי קרחוני הענק נמצאים בתנועה מתמדת שאינה מאפשרת שמירה על יציבות מבנית.
למרות ייעודו הצבאי המקורי, לאתר היה ערך מדעי משמעותי: במהלך שהותם במקום קדחו החוקרים את ליבות הקרח העמוקות הראשונות בהיסטוריה, שסיפקו למדע נתונים ראשוניים וחסרי תחליף על התפתחות האקלים בכדור הארץ לאורך 100 אלף שנים. כעת, הטכנולוגיה המודרנית של נאס"א מחזירה את תשומת הלב הבינלאומית אל שרידי הבסיס והאתגר הסביבתי שהוא מציב.
