ליאור מימון לא יודעת היכן נמצאת היום האישה שכתבה לה את אחת ההודעות שלא תשכח. היא אפילו לא זוכרת בדיוק איזה סרטון פרסמה אז – אולי הוא עסק בזוגיות, אולי בשלום בית – אבל את המילים שנשלחו אליה בעקבותיו היא לא שכחה. אותה עוקבת סיפרה שהיא נמצאת בהליך גירושין, ושבעקבות הסרטון היא שוקלת לעצור אותו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"אני ממש מקווה שבעזרת השם הייתה להם סיעתא דשמיא והדברים הסתדרו", אומרת מימון. "אבל עצם זה שהצלחתי לגרום לה לחשוב פעמיים לפני שהיא עושה צעד כזה, לחשוב שאולי היא כן יכולה לתקן, כמה הבית שלה חשוב וכמה היא רוצה להילחם עליו – זה הדבר הכי גדול שהרגשתי שהשפעתי בו".
אולי זה כל הסיפור של מה שקורה ברשתות בתקופה האחרונה: צעירה שיושבת מול המצלמה ומשתפת מחשבה אישית, ואישה מן הצד השני של המסך שעוצרת לחשוב מחדש. הפיד, שמזוהה כל כך עם תמונות יפות ורגעים מושלמים, הופך פתאום למקום שיכול לגעת באמונה, לעורר מחשבה ולהשפיע על החיים עצמם.
מימון, בת 26 ואמא לשניים, נמצאת ברשתות החברתיות כבר כשבע שנים. הקהילה שלה הכירה אותה דרך איפור, אופנה ולייף סטייל, אבל עם השנים היא הכניסה אל העמוד גם את הדרך הרוחנית שעברה. העוקבות לא פגשו חוזרת בתשובה בסופו של התהליך; הן ראו אותו קורה לנגד עיניהן, עוד צעד ועוד קבלה, ונעשו חלק ממנו.
את הריאיון היא מתחילה במילים: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". היא נשמעת נינוחה, מיושבת ובטוחה במה שהיא עושה. אין בדברים שלה ניסיון להציג חיים מושלמים או דרך שאין בה התלבטויות. באמצע אחת התשובות התינוק מתעורר, היא עוצרת לרגע וחוזרת אל השיחה. ליאור היא אמא על מלא, והשליחות שלה ברשת אינה מתקיימת מחוץ לחיים – אלא בתוכם.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"העוקבות שלי חוו איתי את כל התהליך"
עוד כשהייתה חיילת החלה מימון ליצור תוכן בתחומי האיפור והאופנה. באותם ימים החלום הגדול שלה היה בכלל משחק. היא למדה במכינה של יורם לוינשטיין, השתתפה בקורסים ותכננה להמשיך ללימודים של שלוש שנים. אלא שחשיפה מקרית לתכנים ששיתפה קטרין נימני, שהפכה מאז לחברתה הקרובה, הובילה אותה לשיעור תורה של הרבנית יהודית אלוני.
"חשבתי ששיעור תורה מדבר על אברהם, יצחק ויעקב, סיפורים מהתנ"ך", היא נזכרת. "כשהגעתי הייתי בהלם שמדברים בכלל על דברים אחרים: על מידות, על איך להיות אדם טוב יותר, איך להיות סבלנית יותר ושמחה יותר. באותה תקופה למדתי גם על התת־מודע ועל פסיכולוגיה, וראיתי כמה מהדברים שקראתי בספרים מגיעים ממקור הרבה יותר עתיק – מהתורה".
אושיית הרשת שנעלמה לשנתיים – וחזרה עם אור שסחף אחריו אלפים
התהליך שלה היה הדרגתי: חצאית פעם בשבוע, אחר כך פעמיים; זמן בלי הטלפון בשבת; הימנעות מהדלקת אור ואש. היא חששה שאם תנסה לשנות הכול בבת אחת, היא עלולה לסגת לאחור. "כל פעם לקחתי על עצמי עוד משהו", היא מספרת. "עד היום, תהליך החזרה בתשובה אף פעם לא נגמר".
מתי הבנת שאת רוצה להכניס את האמונה גם לעמוד שלך?
"מההתחלה. ברשתות החברתיות אנחנו משתפים את החיים שלנו באופן טבעי. העוקבות ידעו שיש לי בן זוג, הכירו את ההורים שלי וידעו שיש לי כלב. תמיד אהבתי לשתף גם דברים אישיים ורגשיים ותובנות שהיו לי. ראיתי בזה ערך מוסף ולא רציתי רק לדבר על איפור".
באותו שלב היא עדיין לא ידעה לאן הדרך הזאת תוביל. היא לא יצאה לשיעור הראשון מתוך החלטה לחזור בתשובה, אבל בכל פעם שחזרה ממנו הרגישה צורך כמעט בוער להעביר הלאה את הדברים ששמעה.
"הייתי אומרת: 'וואי, איך בא לי שכולם ישמעו את זה. איך בא לי לספר את זה לעוד אנשים. זאת אמת, צריך להקריא את זה בחדשות. איך לא כולם מדברים על זה?'. היה בי צורך ממש חזק לדבר על מה שלמדתי, על מה שהרבנית לימדה ואיזה חכם זה. העוקבות שלי ממש חוו איתי את כל התהליך, מההתחלה ועד היום. הן היו חלק ממנו".
דווקא האמונה הפכה לנקודת המפנה
כשהתוכן שלה החל להשתנות, מימון ידעה שלא כל מי שהגיע לעמוד בשביל איפור ואופנה ירצה להישאר גם לשיחות על אמונה, שבת ועבודת המידות. אבל החשש מאובדן עוקבים לא ניהל אותה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"כמו שאנשים בחיים שלי יכולים לבוא וללכת, ויש חברים שהיום אנחנו פחות מתחברים בגלל השינוי שלי, כך גם בעוקבים", היא אומרת. "היה לי ברור שיכולים לרדת אנשים שזה לא רלוונטי להם ולהתווסף אנשים שזה כן רלוונטי להם".
בפועל, קרה כמעט ההפך. תקופת ההתחזקות והשיתוף בה הפכה לאחת מנקודות המפנה המשמעותיות בעמוד שלה. עוקבות חדשות הגיעו, והוותיקות המשיכו לעקוב גם אם חייהן נראו שונים מאוד משלה.
"אני פוגשת עוקבות שלא בהכרח נראות בחזות דתית, והן אומרות לי: 'איך את מחזקת אותי. אני עוקבת אחרייך עוד מלפני שחזרת בתשובה ואהבתי לראות את התהליך שעברת'. זה אף פעם לא הטריד אותי, כי זאת אני. אני לא אעשה משהו שהוא לא אני כדי שפחות ירדו או שיותר יעלו. זה לא מעניין אותי".
ליאור מוצאת את עצמה היום במקום שפעם היה שמור כמעט רק לרבנים, לרבניות ולמי שעמדו מול קהל בשיעורי תורה. היא פותחת מצלמה, מדברת אל העוקבות מהבית – ומקבלת בחזרה הודעות על נשים שהתחזקו או קיבלו על עצמן דבר חדש.
איך זה מרגיש להבין שאת, בחורה בת 26, מצליחה לקרב אחרות לאמונה?
"זה הדבר הכי משמעותי שיכולתי לחוות ברשת. ההשפעה על מישהי, על האמונה שלה, על הדרך שלה, על ההתחזקות שלה ועל הקרבה שלה לקדוש ברוך הוא בזכותי כביכול – זה הדבר הכי גדול שיכול להיות".
"אנשים מחפשים אמת"
דווקא אינסטגרם, המקום המזוהה עם התמונה הפוטוגנית, החופשה המושלמת והמנה שהצטלמה היטב, הפך עבור מימון למרחב שבו היא מדברת על נפילות, מאמץ ושינוי. בעיניה, אין בכך סתירה. להפך: היא מאמינה שהדור הצעיר כבר עייף מהשלמות המלאכותית ומבקש לפגוש משהו שיוכל להיאחז בו.
"אנחנו דור שכבר לא מסתפק בשטחיות, בתמונה הפוטוגנית, בחוף המושלם ובמנה האינסטגרמית", היא אומרת. "במיוחד עם כל מה שאנחנו עוברים בשנים האחרונות, אנשים מחפשים במה לאחוז. אנשים מחפשים מהות בחיים שלהם. הם מבינים שאי אפשר להסתפק בכמה תמונות יפות, ושהחיים מלאים בעוד הרבה רגעים שהם פחות פוטוגניים".
עם זאת, היא אינה מוכנה למכור לעוקבות את המילה "אותנטיות" כהבטחה לחשיפה מלאה. גם כאשר היא משתדלת להראות את הטוב ואת הקושי, חלקים שלמים בחייה נותרים מחוץ למסך – כפי שצריך להיות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"לא משנה כמה אנסה להיות אמיתית ואותנטית ולהראות את כל התמונה, אני אף פעם לא אצליח במאה אחוז. יש דברים שאדם שומר לעצמו, ועדיין יכולה להיווצר תמונה שיש לי חיים מופלאים יותר ממה שהם באמת. כל אחד צריך לעשות את העבודה עם עצמו ולהבין שהרוב הוא שקר – או שהוא לא כל האמת".
גם את ההתחזקות עצמה היא מסרבת להציג כתמונה מושלמת. מבחינתה, דווקא המאבק הוא שמעניק לתוכן את הכוח שלו.
"זה הכי מחזק כשאנשים רואים שקשה לבן אדם במשהו והוא עדיין עושה, שהוא נפל ועדיין קם", היא מסבירה. "לא רק להראות: 'איזה קל לי לשים כיסוי ראש ואיזה קל לי ללבוש חצאית'. להגיד שגם לי יש ימים שבהם אני שעה וחצי מנסה למצוא מה ללבוש ולא מוצאת. אלה הדברים שאנשים מתחזקים מהם".
הסרטונים התחילו בשווארמה והפכו למסע אמוני שסוחף אלפי צעירות
כשהיא צופה בסרטונים ישנים שלה, היא מסתכלת כיום על חלקם אחרת. "אני יכולה לצפות בסרטון מלפני שנה וחצי או שנתיים ולהגיד: 'היא עדיין לא ממש מבינה'. אבל אז הייתי במדרגה שבה הייתי והבנתי את מה שיכולתי להבין. הדברים הם תהליך".
מהמסך אל ערבי הפרשת החלה
עם הזמן יצאה ההשפעה של מימון מגבולות האינסטגרם. כיום היא מעבירה ערבי הפרשת חלה לכלות, לנשים ולילדות. מי שמזמינות אותה מבקשות לעיתים שהערב יהיה קליל ונגיש, כזה שגם נשים הרחוקות מעולם התורה יוכלו להרגיש בו שייכות. מימון מבינה את הבקשה הזאת היטב – משום שהיא זוכרת כיצד הדברים נראו מהצד השני.
"בתור חוזרת בתשובה אני מכירה את כל העולמות", היא אומרת. "אני יודעת מי יושבת בקהל, מה היא חושבת ומה עובר לה בראש, כי הייתי שם. אני מנסה להנגיש כדי שכולן יתחברו. זה הכוח של החוזרים בתשובה: היינו בצד השני, אנחנו יודעים אילו אמונות, פחדים וחששות יש שם, ואנחנו יכולים לדבר ללב בצורה הכי אותנטית ואמיתית".
אולי דווקא המקום הזה מסביר מדוע נשים צעירות מצליחות היום לפתוח דלתות שפעם נותרו סגורות. הן אינן מדברות מבחוץ על עולם שאינן מכירות; הן מספרות בגוף ראשון על הצעד הקטן, על החשש, על הנפילה ועל הרצון לנסות שוב. הן לא דורשות מהעוקבות להפוך ביום אחד למישהי אחרת – הן מזמינות אותן להתקדם איתן.
"גם אם זה טרנד – הוא מבורך"
יש מי שמביטים בגל ההתחזקות ברשת ומבטלים אותו כטרנד חולף: עוד סרטון, חצאית פעם בשבוע או קבלה שתיעלם כשהאופנה תתחלף. ליאור אינה מתרגשת מהביקורת.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"קודם כול, גם אם זה טרנד, זה טרנד מבורך בעיניי ולא אכפת לי", היא אומרת. "אבל אני לא חושבת שזה טרנד. ללכת לקנות חצאית משובצת בזארה כי זה טרנדי – איזה מאמץ זה לוקח ממני? אבל להתלבש יותר בצניעות או לכבד יותר את אמא – אלה דברים מאתגרים. אדם חווה אותם ביום־יום, ברגעים שבהם הוא אפילו לא מצלם אותם. אי אפשר לקרוא לזה טרנד".
לצד ההדרגתיות, היא מדגישה שהדרך אינה אמורה להיעצר במקום שכבר נוח בו. "אמונה וחזרה בתשובה הן דרך חיים. חזרה בתשובה היא לצאת מאזור הנוחות כל הזמן. צריך לחמול על עצמנו ולזכור שאנחנו בתהליך, כי אי אפשר לחזור בתשובה ביום אחד. אבל גם לא לוותר לעצמנו. לפחות שהשאיפה תהיה לקיים בעזרת השם את הכול ולהיות כמה שיותר קרובים לקדוש ברוך הוא".
לקראת השנה החדשה היא מבקשת לעצמה להמשיך להשפיע ברשת – ובה בעת להיות פחות מושפעת ממנה. היא מדברת בגלוי על ההשוואות, הרצונות והמחשבות שהצפייה בחייהם של אחרים יכולה להכניס ללב. "אני רוצה להיות יותר מחוברת לעצמי ולקדוש ברוך הוא", היא אומרת, "פחות מושפעת מהרשתות ויותר מחוברת לדרך שלו ולחיים שלי".
כשאני שואלת אותה אם בשנה הקרובה נראה יותר צעירים מתחזקים או פחות, אין לה ספק. "יותר, בטח. אנחנו דור הגאולה. הדור הזה יביא משיח בעזרת השם", היא משיבה. "כשהייתי ילדה לא היו בבת מצווה שירים שמדברים על הקדוש ברוך הוא. היום אין אדם שלא מכיר את השירים האלה ואת הרבנים שקופצים לכולם בטיקטוק. אנשים מאוד גדולים ומשפיעים חוזרים בתשובה, פתאום הוא שומר שבת ופתאום היא מתחזקת. אפשר לראות בחוש שקורה פה דבר גדול".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הריאיון עם ליאור מסתיים, אבל קשה להתעלם מהאופן שבו התחיל: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". עבור מימון, המילים שהיא אומרת למצלמה אינן עוד תוכן שאמור למלא את הפיד. הן נושאות אחריות, ולפעמים מגיעות בדיוק ברגע שבו אישה מן הצד השני זקוקה להן. היא אולי לא תמיד תדע מי שמעה, איזו קבלה נולדה או איזה בית קיבל הזדמנות נוספת – אבל מבחינתה, די באפשרות הזאת כדי להמשיך לפתוח את המצלמה.
