את רוז מכלוף קשה לפספס ברשת. היא בת 25, אשת עסקים ויוצרת תוכן, שמנהלת עסק של שווארמה ומגיעה כמעט מדי ערב לאירועים כדי לשמח חתנים וכלות. עשרות אלפי העוקבים שלה מכירים אותה דווקא מהמקום הכי יומיומי ופשוט: מאחורי הדלפק, מול השווארמה, כשהיא פותחת מצלמה ומצלמת את עצמה מכינה לאפה.
אבל מהרגע שבו התחלתי לשוחח איתה, היה ברור שהסיפור של רוז גדול בהרבה מהסרטונים שהפכו אותה למוכרת. היא דיברה בהתלהבות שקשה להישאר אדישים אליה, התרגשה כמעט מכל שאלה וניסתה שוב ושוב להרחיק מעצמה את הקרדיט על ההשפעה שלה. היה בה משהו טהור מאוד: רצון פשוט לעשות טוב, בלי לחשב כמה צפיות הוא יקבל וכמה עוקבים יצטרפו בעקבותיו.
רוז לא נכנסה לרשת כדי לדבר על אמונה ובוודאי לא תכננה להפוך לדמות שמחזקת צעירות אחרות. היא בסך הכול פתחה מצלמה בעסק המשפחתי, צילמה את עצמה מכינה לאפה, וכמעט בלי להתכוון צברה קרוב למאה אלף עוקבים בטיקטוק. אלא שבזמן שהקהל שלה הלך וגדל, גם היא עברה שינוי עמוק. בהדרגה נכנסו אל התוכן שלה שיעורי התורה, ברכות השחר, הצניעות והקבלות שקיבלה על עצמה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"משהו בנשמה שלי היה כבוי"
"הייתי בעשייה מטורפת, אבל מצד שני בפנים הייתה ריקנות מוחלטת", היא משתפת. "יכולתי לעשות הרבה כסף, אבל בלב הרגשתי שמשהו בנשמה שלי כבוי. חיפשתי משהו שיאיר אותי".
באותם ימים מכלוף הייתה בת 21 בלבד. עוד במהלך שירותה הצבאי היא החלה לעבוד בעסק לשווארמה שאחיה פתח בתקופת הקורונה, ובמקביל לשירות ניהלה עובדים, ספקים וכל מה שנדרש. לאחר השחרור היא לא יצאה לטיול הגדול שאחרי הצבא, אלא בחרה להיכנס לעסק בכל הכוח. בהמשך פתחה עם בעלה סניף נוסף, עברה להתגורר קרוב אליו ומצאה את עצמה בתוך מרוץ אינטנסיבי של עבודה, ניהול ואחריות.
מבחוץ הכול עבד. העסק גדל, הסרטונים צברו צפיות והעוקבים המשיכו להגיע. דווקא כשהעשייה מילאה כמעט כל שעה ביום, בפנים נוצר חלל שהיא לא הצליחה למלא.
״הייתי מסיימת לעבוד ב־12 בלילה, ובסניף החדש אפילו באחת בלילה. עד שבן היה מגיע הייתי מאפסת את הבית, עושה כביסה או כלים, ודווקא שם מצאתי את עצמי שמה שיעורי תורה״, היא מספרת. ״אני רוצה לזקוף את כל ההתחזקות שלי לשיעורי התורה של הרב יגאל כהן. הייתי מגיעה אחרי העבודה מפורקת, גוללת ביוטיוב ויורדת לשיעורים הישנים שלו. בכל פעם הייתי לוחצת על משהו אחר, וזה פשוט היה מה שהנשמה שלי הייתה צריכה לשמוע״.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מכלוף גדלה בבית מאמין ושמח, אך לדבריה, האמונה לא הייתה חלק ממשי מחיי היום־יום שלה. עד גיל 21 היא כמעט לא שמעה שיעורי תורה. ואז, בשעה שבה הבית היה שקט והמסכות של היום ירדו, המילים ששמעה החלו לחלחל.
הצעד הראשון שלה היה קטן: ברכות השחר. "בוקר אחד קמתי עם תחושת ריקנות. אכלתי אפילו שטויות וממתקים, כאילו משהו מזה ימלא אותי, אבל הבנתי שרק משהו חיצוני יוכל להציל את ההרגשה הפנימית שלי. החלטתי לעשות ברכות השחר, דבר שלא עשיתי מימיי".
״פתאום היום שלך משתנה קצת, ממש קצת״, היא משיבה. ״את ממשיכה להתמיד בזה חודש־חודשיים, ובכל פעם מרגישה סוג של עלייה רוחנית ונפשית. את עושה משהו בשבילו, והוא עוזר לך לקום ולצמוח״.
הקבלה שנועדה לעשרים יום ונשארה לתמיד
ככל שהחיבור הפנימי העמיק, הוא החל לקבל גם ביטוי חיצוני. באלול שעבר החליטה רוז ללבוש חצאית במשך עשרים הימים שנותרו עד סוף התקופה. מבחינתה זו הייתה קבלה זמנית בלבד; כשהימים יחלפו, כך תכננה, היא תחזור לבגדיה הרגילים.
״פשוט לא יכולתי לחזור למכנסיים״, היא אומרת בהתרגשות. ״הייתה לי מלחמה אחרי שאלול נגמר – לחזור לחצאית או לחזור למכנסיים, ומה קורה עם כל הבגדים ששילמתי עליהם כל כך הרבה כסף. אבל השם עזר לי, כי הוא עוזר לכל מי שרוצה. הוא באמת עזר לי להישאר עם חצאית עד היום, שנה שלמה״.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
רוז לא הסתירה מהעוקבות שלה את השינוי. היא שיתפה לא רק בתוצאה, אלא גם בדרך: ברצון להתקרב, בקבלות, בהתלבטויות ובנפילות. היא אינה מנסה להציג דמות מושלמת וגם לא לדבר אל הצופות שלה מלמעלה. אולי דווקא משום שהיא עדיין צועדת בעצמה, צעירות רבות מצליחות לזהות בתוך התהליך שלה גם את עצמן.
״אנשים רבים מרגישים שהתחזקות היא דבר אישי ופרטי מאוד״, אני אומרת לה. ״למה החלטת להכניס את התהליך הזה אל הרשת?״
היא עוצרת לרגע וחוזרת לשאלה שליוותה אותה מאז שהייתה ילדה: מה הייעוד שלי? ״כשהתחלתי להתקרב ולהתחזק, השאלה הזאת הפכה לרצון״, היא מסבירה. ״הקרבה לקדוש ברוך הוא והמעשים שעשיתי למענו גרמו לי להבין שאולי הייעוד שלי נמצא בלעשות טוב לאדם אחר, בזיכוי הרבים. כל הטוב שהקדוש ברוך הוא נותן לי – בא לי להעביר אותו לאדם אחר, לאישה, לא משנה למי״.
״את לא צריכה לחשוב כל הזמן מה הייעוד שלך״, היא מוסיפה. ״הייעוד שלך הוא כאן ועכשיו: להיות טובה יותר ולעבוד על המידות. הכול נמצא בתורה שלנו ובאמונה, וזה גם גורם להסתכל על החיים בצורה יפה יותר״.
״אני מקבלת הודעות כאלה כמה פעמים ביום״
כאן נמצא לב הסיפור של רוז מכלוף. צעירות שלא גדלו בתפקיד של מחזירות בתשובה מוצאות את עצמן משפיעות על דור שלם דרך המסך. אין להן אולם, במה או שיעור קבוע. יש להן טלפון, קהל שמכיר אותן מחיי היום־יום ונכונות לדבר בפתיחות על אמונה במקום שבו השיח הזה כמעט לא נשמע בעבר.
אני שואלת את רוז אם בנות באמת כותבות לה שהתחזקו בזכותה או קיבלו על עצמן משהו בעקבות התוכן שלה. ברגע אחד ההתלהבות שבה דיברה לאורך השיחה מתחלפת בהתרגשות עמוקה.
״וואו, את לא יודעת כמה. אימא'לה, זה מרגש אותי רגע״, היא אומרת. ״אני מקבלת מלא הודעות כאלה, ברמה של כמה פעמים ביום. גם בסביבה הקרובה שלי אני רואה איך אנשים בעדינות ובזהירות מתקרבים והולכים בדרך שלי — שהיא בכלל הדרך של הקדוש ברוך הוא. אני זוכה לראות שאני מקרבת אפילו את האנשים הקרובים אליי, שלא בהכרח עוקבים, ועוד יותר אנשים שאני בכלל לא מכירה״.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אני אומרת לה שבגיל 25 היא הפכה, במידה רבה, למחזירה בתשובה של העידן החדש. היא מחייכת, מתרגשת ומיד מנסה להחזיר את המחמאה למקומה.
״הלוואי שאזכה באמת להחזיר בתשובה כמה שיותר״, היא משיבה. ״הלוואי שאזכה להרים לעצמי כמו שאת מרימה לי. אני מנסה לא לזקוף את זה יותר מדי לזכותי, שלא תעלה גאווה לליבי. אבל כן, באמת אני זוכה לזה, ברוך השם״.
״אני רוצה לזקוף את כל ההתחזקות שלי לשיעורי התורה של הרב יגאל כהן. זה פשוט היה מה שהנשמה שלי הייתה צריכה לשמוע״.
זו אולי התשובה שמסבירה מדוע התוכן שלה מצליח לגעת. רוז אינה מדברת כמי שכבר הגיעה ליעד, אלא כצעירה שעדיין נמצאת בדרך ומזמינה אחרות לצעוד לצידה. מבחינתה, הכוח שקיבלה ברשת אינו הישג להתהדר בו, אלא אחריות להעביר הלאה את הטוב שהיא עצמה גילתה.
״הקדוש ברוך הוא הוא לא טרנד״
אי אפשר להתעלם מהשינוי שמתרחש בשנים האחרונות ברשתות החברתיות. עוד ועוד צעירות משתפות בשמירת שבת, בצניעות, בתפילה ובתהליכי התחזקות. האמונה נכנסה אל הטיקטוק והאינסטגרם, והמילים שפעם נשמעו בעיקר בשיעורי תורה מגיעות היום אל צעירים דרך הסרטון הבא בפיד.
״טרנד נשמע לי כמו משהו שרואים בעין לא טובה״, היא אומרת. ״אני כן רואה שיותר ויותר אנשים נחשפים לזה ומשתפים ברשתות, משהו שלא היה קודם, בעקבות בנות חזקות שמשתפות ואחרות הולכות בעקבותיהן. אז כן, זה קיים, אבל זה טרנד טוב — שיישאר בעזרת השם. שיישאר לנצח, עד שלא יקראו לזה טרנד, כי הקדוש ברוך הוא הוא לא טרנד״.
היא מספרת שכאשר היא נתקלת בסרטון שעוסק בתורה, בצניעות או באמונה, היא עושה לו לייק עוד לפני שהיא יודעת מה בדיוק נאמר בו. ״אני כל כך נהנית מכל ההתחזקות הזאת שקורית ברשת״, היא אומרת. ״הלוואי שזה יגדל לממדים הרבה יותר גדולים, ושמשפיענים עם מאות אלפי עוקבים יגלו את הקדוש ברוך הוא ויעשו זיכוי הרבים עצום״.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לקראת סיום השיחה אני שואלת אותה מה החלום הבא שלה. היא לא צריכה זמן לחשוב. היא רוצה לערוך הפרשת חלה עם העוקבות שלה ולפגוש מחוץ למסך את הנשים שהיא מחזקת בכל יום. כשסיפרה על כך לאמה, היא מיד הציעה לסגור עבורה את היכל התרבות בעיר. רוז צחקה וביקשה ממנה להירגע; היא עדיין לא בטוחה שהיא מוכנה למעמד כזה.
"החלום שלי הוא לעשות זיכוי הרבים גדול-גדול, בעוצמות בינלאומיות", היא אומרת. "אני רוצה שכמה שיותר נשים יכירו את הטוב של הקדוש ברוך הוא, אבל באמת יכירו את הטוב – כי יש טוב. אני מאחלת לכל אחת להתקרב וליהנות מהאור הזה. גם נפילות הן חלק מהדרך".
אושיית הרשת שנעלמה לשנתיים – וחזרה עם אור שסחף אחריו אלפים
השיחה מסתיימת, אבל ההתלהבות של רוז נשארת איתי. אותה צעירה שפתחה מצלמה מול הלאפה, בלי תוכנית ובלי אסטרטגיה, מבינה היום שמאחורי כל צפייה עשוי להימצא לב שמחפש סימן. היא אינה מבקשת להטיף לו או להציג בפניו תמונה מושלמת. היא פשוט משתפת באור שמצאה בעצמה – ומתפללת שהוא יעבור הלאה.
