תשואות איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית ל-10 שנים הגיעו אמש (שלישי) למעל 5%, שיא של כמעט 20 שנים, זאת לאחר החלטת הריבית הדרמטית הלילה, שבה הפד העלה את הריבית, לאחר שלוש שנים שבהן לא העלה אותה ואף הוריד אותה. התשואה החריגה של האג"ח מעלה אצל משקיעים רבים את השאלה: האם אין כאן אלטרנטיבה בטוחה יחסית לשוק המניות?
מה זה בכלל אג"ח
כדי להבין את הסיפור, צריך לחזור לרגע ליסודות. אג"ח היא למעשה הלוואה: המשקיע מלווה כסף לממשלה או לחברה, ובתמורה מקבל ריבית לאורך חיי האג"ח, כאשר במועד הפירעון מוחזרת גם הקרן.
באג"ח ממשלתית, ההנחה היא שהקרן תוחזר במלואה במועד הפירעון, כל עוד הממשלה עומדת בהתחייבויותיה. אבל גם אז קיים סיכון: אם האינפלציה גבוהה מהריבית שהאג"ח משלמת, התשואה הריאלית, כלומר התשואה בניכוי האינפלציה, יכולה להיות נמוכה ואף שלילית.
ניגודיות בין המחיר לתשואה
הסיפור הופך למורכב יותר כאשר המשקיע רוצה למכור את האג"ח לפני מועד הפירעון. נניח שמשקיע רכש אג"ח במחיר של 100, כאשר התשואה עליה עמדה על 5%. אם לאחר מכן התשואה על אג"ח דומה עולה ל-7%, משקיע חדש לא יהיה מוכן לשלם 100 עבור האג"ח הישנה, שמציעה תשואה נמוכה יותר. כדי להפוך אותה לאטרקטיבית, המחיר שלה יצטרך לרדת, למשל ל-98, כך שהתשואה עבור הקונה החדש תעלה ותתקרב ל-7%.
כלומר, מחירי האג"ח והתשואות נעים בכיוונים מנוגדים. כאשר התשואות עולות, מחירי האג"ח הקיימות יורדים, ולהפך.
אלטרנטיבה לשוק המניות
אלא שהעלייה בתשואות משנה לא רק את מחיר האג"ח, אלא גם את מעמדה בתיק ההשקעות. במשך שנים של ריבית חסרת סיכון אפסית, אג"ח ממשלתיות סיפקו תשואה נמוכה במיוחד. מי שחיפש תשואה משמעותית נאלץ במקרים רבים לקחת יותר סיכון ולפנות לשוק המניות.
התופעה הזו קיבלה את הכינוי "TINA", ראשי תיבות של There Is No Alternative, כלומר, "אין אלטרנטיבה". הרעיון היה פשוט: כאשר האג"ח כמעט שאינן מייצרות תשואה, המשקיע נאלץ לפנות לנכסים מסוכנים יותר כדי להשיג תשואה.
אלא שכעת התמונה השתנתה: משקיע שרוכש אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים בתשואה של כ-5% ומחזיק בה עד לפדיון, יכול לנעול תשואה של כ-5% לשנה לאורך התקופה, בלי קשר ישיר למה שיקרה בשוק המניות. אם הריבית תעלה לאחר הרכישה, מחיר האג"ח אמנם עשוי לרדת בשוק, אך המשקיע שמחזיק בה עד הפדיון אינו נדרש למכור אותה במחיר הנמוך יותר. ככל שטווח האג"ח ארוך יותר, כך הרגישות לשינויים בריבית בדרך כלל גבוהה יותר. לכן אג"ח ל-10 שנים עשויה לאפשר למשקיע לנעול תשואה לתקופה ארוכה, אך במקביל מחירה יכול להיות תנודתי יותר מאשר של אג"ח קצרות כאשר הריבית משתנה.
בכל מקרה, המסקנה המרכזית נשארת: התשואות הגבוהות בשוק האג"ח יוצרות כיום אלטרנטיבה שלא הייתה קיימת עבור המשקיעים בתקופת הריבית האפסית.
כאן נכנס לתמונה מושג נוסף, שהולך וצובר תשומת לב בשווקים: "TARA", ראשי תיבות של There Are Reasonable Alternatives, כלומר, "יש אלטרנטיבות סבירות".
הסולידי כבר לא כ"כ נמוך
במשך שנים, הבחירה הייתה במידה רבה בין תשואה נמוכה מאוד באג"ח לבין לקיחת סיכון בשוק המניות. כיום, התשואות הגבוהות יותר באג"ח יוצרות אלטרנטיבה נוספת, והופכות את האפיק הסולידי למתחרה משמעותי יותר על כספו של המשקיע.
עבור המשקיעים, המשמעות היא שהשאלה כבר אינה רק "כמה תשואה אפשר לקבל?", אלא גם "כמה סיכון אני מוכן לקחת כדי להשיג אותה?". השאלה הזו כבר לא רק תיאורטית – היא ניצבת כעת מול כל מי שבונה תיק השקעות או בוחן את הרכב קופת הגמל שלו.
משרד האוצר האמריקאי מנסה לבלום את המפולת באג"ח – ללא הצלחה
תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ השקעות המידע המופיע בכתבה מיועד למטרות כלליות, אינפורמטיביות ולימודיות בלבד, ואין לראות בו המלצה, חוות דעת, ייעוץ או תחליף לייעוץ השקעות אישי ו/או שיווק השקעות המותאם לצרכים הספציפיים של אדם מסוים. המידע אינו מהווה הצעה או הזמנה לרכישה או למכירה של ניירות ערך או כל נכס פיננסי אחר.
