אחרי זכיית "נז"א" בוונציה: המהלכים שנבחנים במשרד התרבות

מחיאות כפיים, פרס בינלאומי – וסרט ישראלי שמעמיד שוב את צה"ל ומדינת ישראל במרכזו של כתב אישום חריף בזירה הבינלאומית. הסרט "נז"א", שיצרו יובל אברהם ורחל שור, זכה בסוף השבוע בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה. במהלך קבלת הפרס התייחס אברהם למלחמה בעזה, ובין היתר דיבר על שישה ילדים שנהרגו השבוע.

6+

הסרט נשען על עדויות אנונימיות של חיילים ואנשי מודיעין בצה"ל, ומציג טענות קשות באשר לאופן שבו מתנהלת הפעילות הצבאית ברצועת עזה. בין היתר נטען בו כי באחת התקיפות ניתן אישור להריגתם האפשרית של עד 500 אזרחים. בצה"ל דוחים בתוקף את הטענות.

לא הפעם הראשונה

עבור אברהם, העיסוק בסכסוך הישראלי-פלשתיני והביקורת על מדיניות ישראל אינם חדשים. לאורך השנים הוא סיקר ופעל בנושאים הקשורים לחברה הפלשתינית ולפעילות ישראל ביהודה ושומרון, ובתיעודים מדרום הר חברון נראה לצד פלשתינים ובעימותים עם חיילי צה"ל.

גם בראיונות מלפני שנים ניתן לזהות את אותו קו ביקורתי כלפי מדיניות ישראל. ההצלחה הבינלאומית של "נז"א" מגיעה לאחר הצלחת הסרט "אין ארץ אחרת", שאברהם היה אחד מיוצריו וזכה בפרס האוסקר. הסרט עסק במאבק פלשתינים במסאפר יטא נגד הריסות ופינוי והציג תמונה קשה של מדיניות ישראל באזור.

6+

כעת, עם "נז"א", שוב עומדים צה"ל והפעילות הישראלית במרכזו של סרט ישראלי שזוכה לבמה ולהכרה בינלאומית רחבה.

ומה נשאר מחוץ לפריים?

בישראל מעורר הסרט ביקורת חריפה. מבקריו טוענים כי כמעט שלוש שנים לאחר טבח 7 באוקטובר, הזירה התרבותית הבינלאומית מאמצת במהירות יצירות שמציגות את ישראל ואת צה"ל באור קשה – בזמן שהטבח שביצע חמאס, החטופים והזוועות של אותו יום נדחקים, לטענתם, לשוליים.

גם פדויי שבי ובני משפחות של נפגעי 7 באוקטובר מתחו ביקורת על המסרים שמציג הסרט ועל התמונה שלדבריהם מועברת באמצעותו לעולם.

6+

מבחינת המבקרים, הוויכוח אינו מסתכם ביצירה אחת. במוקד עומדת שאלה רחבה יותר: כיצד הפכו יצירות ישראליות המבקרות בחריפות את המדינה ואת צה"ל למוצר מבוקש בפסטיבלים ובבמות התרבות המרכזיות בעולם – דווקא בזמן שישראל עדיין מתמודדת עם השלכות הטבח והמלחמה.

פרסום ראשון: הצעדים שיובאו לאישור במשרד התרבות

בעקבות הסערה, שר התרבות והספורט החליט לקדם שורה של צעדים לבחינת הקשר בין תמיכה ציבורית לבין התכנים שמוצגים במוסדות תרבות הנתמכים מתקציב המדינה.

במסגרת ההחלטות, הורה השר לגורמי המקצוע במשרד לרכז נתונים על תמיכות ממשלתיות שניתנו לגופים המעורבים בהפקה, בהפצה או בקידום יצירות המציגות את ישראל ואת צה"ל באופן שלטענת גורמים במשרד עלול לעלות כדי דה-לגיטימציה או הסתה.

6+

בנוסף, הוחלט לבחון מחדש את מנגנוני התמיכה ואת הקריטריונים לקבלת תקציבים ציבוריים. בין היתר תיבחן השאלה האם מוסדות הנתמכים בידי המדינה מעניקים במה לתכנים הקוראים לפגיעה במדינה, בחיילי צה"ל או במוסדותיה.

השר הנחה גם לבחון הקמת צוות בין-משרדי, בשיתוף משרד המשפטים ומשרד האוצר, שיגבש המלצות בנוגע לאפשרויות הפעולה נגד מוסדות או אירועים הנהנים מכספי ציבור, כאשר נטען כי פעילותם חורגת מגבולות חופש הביטוי ופועלת נגד המדינה.

6+

במשרד התרבות מדגישים כי המהלכים אינם נועדו לפגוע ביצירה ביקורתית או בחופש האמנות, אלא לבחון מחדש את השאלה האם המדינה מחויבת להמשיך ולממן גופים שלטענת גורמים במשרד משתמשים במשאבים ציבוריים לקידום מסרים הפוגעים בישראל ובחייליה. מנגד, כל שינוי במנגנוני התמיכה צפוי לעמוד גם בפני שאלות משפטיות הנוגעות לגבולות הסמכות, לחופש הביטוי ולחשש מאפליה על בסיס עמדה פוליטית או אידיאולוגית.

מהצהרות לצעדים

הסערה סביב הסרט מחזירה למרכז את הוויכוח על האופן שבו המדינה מגיבה לתכנים שנתפסים בעיני חלק מהציבור כפוגעים בה ובחיילי צה"ל. בעבר נשמעו מצד שר התרבות התבטאויות חריפות ואף איומים בצעדים נגד גופים ומוסדות שונים. כעת, בפרסום ראשון, נחשפים צעדים מעשיים שנבחנים במשרד: איסוף נתונים, בחינה מחודשת של מנגנוני התמיכה וגיבוש המלצות בנוגע למוסדות תרבות הנתמכים בכספי ציבור.

אלא שגם הפעם נותרת השאלה האם המהלכים יבשילו למדיניות מחייבת – או יישארו בשלב הבחינה וההצהרות.

6+

הדיון אינו מסתיים בקולנוע. בשנים האחרונות התעוררו מחלוקות דומות סביב הצגות ותכנים בתיאטרון יפו, וכן סביב יצירות ופעילות פוליטית במוסדות אקדמיים לאמנות. חלק מהמוסדות הללו מקבלים תקציבים ציבוריים, ובמקביל עומדים במוקד ביקורת מצד ארגונים, אמנים וגורמים פוליטיים הטוענים להסתה, דה-לגיטימציה של ישראל והטיה פוליטית.

אלא שכאשר המדינה מבקשת לפעול, מתברר פעמים רבות שהסמכות מפוצלת בין שורה של גורמים – משרד התרבות, משרד האוצר, משרד הפנים והרשויות המקומיות.

6+

וכך, לצד הוויכוח על חופש הביטוי וחופש היצירה, חוזרת למרכז שאלה עקרונית: האם המדינה מחויבת לממן מכספי הציבור כל יצירה וכל מוסד תרבות – גם כאשר התכנים המוצגים בהם נתפסים בעיני רבים כפועלים נגד המדינה וחייליה?