"אין בנמצא מסמך של תרבות שאינו בה בעת מסמך של ברבריות", כתב הפילוסוף היהודי ולטר בנימין לפני מותו הטראגי בימי מלחמת העולם השנייה, באחד הניסוחים המבריקים של הביקורת המודרנית על התרבות. במשך עשרות שנים אימץ השמאל הביקורתי את המשפט החד הזה והפנה אותו נגד המערב, הלאומיות והציונות.
מגישת ערוץ 14 בהצעה נועזת ליוצרי נז"א
בישראל ראוי להפנות אותו דווקא אל מוקדי הכוח של התרבות, שעליהם השתלט בברבריות השמאל הפוסט ציוני. שוב ושוב יוצאות מתוכם יצירות קולנוע, אמנות, ספרות ומחול, תערוכות וכנסים שבהם מדינת ישראל, לוחמיה והמפעל הציוני מוצגים באמצעות אוצר המילים של אויביהם. ושוב מגיע שר התרבות מיקי זוהר לאחר מעשה, מזדעזע ומאיים.
עכשיו זה רשמי: השר זוהר דרש לבחון שלילת אזרחות מיוצרי נז"א
הבוקר עלה זוהר מדרגה. בעקבות הסרט נז"א שזכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה, פנה זוהר למנכ"ל משרד הפנים וביקש לבחון אם מעשי יוצריו עשויים להקים עילה לביטול אזרחותם בשל בגידה או סיוע לאויב בזמן מלחמה. אם קיים חשד כזה, ודאי שיש לבדוק אותו. אלא שזוהר מפגין כוח במקום שבו הכוח אינו בידיו. ביטול אזרחות מסור להליכים משפטיים ולרשויות אחרות.
והיכן 7 באוקטובר בסיפור? היכן הטבח, החטיפות, שריפת המשפחות והשימוש של חמאס באזרחים כמגן אנושי? כאשר כל אלה נדחקים לשוליים, מתקבלת התמונה הנוחה ביותר לקהל האירופי האנטישמי : ישראל היא הרוע והפלסטינים הם קורבנות נטולי הקשר.
הנה קטע מתוך ראיון של יובל אברהם, אחד משני היוצרים של הסרט נז"א, בערוץ ערבי ובערבית (כתוביות בעברית).
הוא מסביר כאן שהוא בעד כל פתרון – שתי מדינות, או מדינה אחת, זה לא משנה.
מה שצריך לעשות, לדעתו, כדי לקדם את הפתרונות האלה (שאחד מהם פירושו השמדת מדינת ישראל) הוא לצמצם את פערי… pic.twitter.com/vJx9v2ePA3— Gadi Taub שומר סף (@GadiTaub1) September 14, 2026
מערכת התרבות, לעומת זאת, היא המשרד שלו. וכמעט ארבע שנים לאחר כניסתו לתפקיד, מוקדי הכוח שלה לא רק נותרו כשהיו אלא הקצינו וצברו ביטחון לפעול כאופוזיציה פוליטית מתוך הממסד עצמו, בעוד הם נהנים מתמיכה ציבורית רחבה.
הרשימה ארוכה מכדי להיחשב תקלה.
משמיצים את לוחמינו והעולם מריע: עלילת הדם "נז"א" זכתה בפרס
סרטים במימון ציבורי המציגים את חיילי צה"ל באופן שהשר עצמו הגדיר כהוצאת דיבת ישראל, מוסדות תרבות שסגרו את שעריהם והצטרפו למחאת קפלן, דגלי פלסטין במוסדות נתמכים, כנסים המפיצים האשמות קשות נגד ישראל ופסטיבל שבתוכניתו אירוע בשם "הג'נוסייד שלנו".
כאשר מגיעים לכסף מסבירים שהסמכות לשלילת תמיכה נתונה בסופו של דבר לשר האוצר. ייתכן, אבל כמעט ארבע שנות כהונה הן זמן מספיק לשנות מבחנים, חוזים וסדרי עדיפויות, ליזום חקיקה ולבנות מדיניות. שר אינו נבחר כדי לתעד את חוסר האונים שלו או של שותפיו לממשלה.
המקרה המדהים ביותר בשנתיים האחרונות התרחש בוונציה, בעיצומה של המלחמה בעזה. מדינת ישראל בחרה נציגות רשמית לביאנלה, הקימה ביתן לאומי והשקיעה בו לפי הדיווחים כשני מיליון שקל. כאשר קמפיין בינלאומי דרש לסלק את ישראל, ממשלת איטליה והביאנלה דווקא הגנו על השתתפותה.
הזכייה של הסרט הנבזי נז״א בפסטיבל ונציה מזעזעת. השנאה העצמית היוקדת של היוצרים שמוכנים לפגוע במולדתם כדי לקבל מחיאות כפיים מהאנטישמים בעולם בלתי נתפסת ומהווה בגידה במדינה.
זו בדיוק הסיבה שהובלתי את הרפורמה החשובה בקולנוע כדי שאזרחי ישראל לא ישלמו יותר מכיסם על הפגיעה בחיילי צה״ל…— Miki Zohar מיקי זוהר (@zoharm7) September 13, 2026
מי שסגר את הביתן הישראלי היה הצוות הישראלי עצמו, שהתנה את פתיחתו בהפסקת אש ובעסקת חטופים, ולפי הדיווחים אף לא עדכן את הממשלה מראש. הביתן נשאר סגור עד סוף האירוע. זוהר מחה, אבל בכך כמעט הסתיים החשבון הציבורי.
הפרויקט הוצג לאחר מכן במשך חודשים במוזיאון תל אביב, שבו כיהנה אחת מאוצרות הביתן כאוצרת ראשית, ובהמשך נרכש בידי המוזיאון היהודי בניו יורק. האמנית והאוצרות המשיכו לפעול במערכות האקדמיה והתרבות. סגירה חד צדדית של ביתן ייצוגי רשמי של מדינת ישראל, שהוקם במיליוני שקלים מכספי הציבור, הסתיימה בלי מחיר מוסדי נראה לעין למי שקיבלו את ההחלטה.
מי שפועל נגד מדינת ישראל בזמן מלחמה – לא יכול להמשיך ולהחזיק באזרחות הישראלית שלו.
פניתי הבוקר למנכ״ל רשות האוכלוסין ולמנכ״ל משרד הפנים לבחון את שלילת האזרחות הישראלית ליוצרי הסרט האנטי-ישראלי ״נז״א״ בגין הפרת אמונים למדינה ושיתוף פעולה עם האויב, ולבדוק כיצד הושגו החומרים, מי… pic.twitter.com/8kT1pd3FLF
— Miki Zohar מיקי זוהר (@zoharm7) September 14, 2026
אין בכך אפילו חידוש. כבר בביאנלה לאדריכלות בוונציה ב-2002 הוצגה בחזית הביתן הישראלי מפה של ההתנחלויות והשליטה הישראלית שהתבססה על עבודה שנעשתה בהקשר של בצלם (גילוי נאות: כותב שורות אלה לקח חלק בתערוכה האיומה ההיא וחזר מאז בתשובה).
השנה העניק משרד התרבות בראשות זוהר פרס ממלכתי בתחום האדריכלות לאדריכלי אותו ביתן. אין צורך לצנזר איש. שייצרו, יפגינו ויחתמו על כל עצומה. הבעיה איננה חופש הביטוי אלא ממשלה המוחה נגד ההגמוניה הזאת ובה בעת ממשיכה להעניק לה תקציבים, במות, ייצוג, פרסים ומערכת אקדמית שמלבה את האנטישמיות המובנית בתעשיית התרבות בישראל.
לכן "נז"א" הוא פחות מבחן ליוצריו ויותר כתב אישום נגד שר התרבות. אם יש חשד לבגידה, שיעביר אותו לרשויות המוסמכות. אבל כמעט ארבע שנים לאחר כניסתו לתפקיד, הממסד התרבותי לא נעשה פחות קפלניסטי, פחות פוסט ציוני או פחות לעומתי.
להפך, הוא למד שאין כמעט מחיר מוסדי להתנגשות חזיתית עם המדינה שמממנת אותו. ולטר בנימין הזהיר שמסמך של תרבות עלול להיות גם מסמך של ברבריות. הכישלון של מיקי זוהר חמור יותר: הוא מגנה את הברבריות בקול גדול, בעוד משרדו ממשיך להעניק למוקדי הכוח שמייצרים אותה תקציבים, במות, ייצוג ופרסים.
