בפסטיבל ונציה העניקו פרס לסרט הישראלי "נז"א", המבוסס על עדויות אנונימיות של חיילים ואנשי מודיעין ומציג את צה״ל כצבא הפוגע באזרחים באופן שיטתי. באירופה מחאו כפיים; בישראל נשארנו להתמודד עם הנזק. מותר לבקר את צה"ל, לדרוש חקירה ולחשוף כשלים. אבל מי שמטיל כתם מוסרי על צבא שלם אינו יכול להסתתר מאחורי פנים מוחשכות וקול מעוות. אנונימיות אינה הוכחה, צללית אינה תעודת יושר ופרס בוונציה אינו פסק דין.
יובל אברהם הוא אדם אלים. שטוף שנאה לבני עמו. לאומן פלסטיני ממוצא יהודי, עופר כסיף סטייל.
טיפוסים שכמותו גרועים שבעתיים מהיודנראט והקאפוס ששיתפו פעולה עם הנאצים מאונס, כשחרב מונחת על צווארם. יובל ודומיו משתפים פעולה עם הפלסטינים האסלמונאצים של דורנו במלחמתם נגד ישראל מרצונם… pic.twitter.com/WJRltXkGhF
— עמיחי שיקלי – Amichai Chikli (@AmichaiChikli) September 13, 2026
"צבועים מסוכנים": גל התגובות החריף ברשת נגד יוצרי הסרט נז"א
הציבור הישראלי זכאי לדעת מי האנשים שמאשימים את לוחמיו: מה היה תפקידם, באיזו יחידה שירתו, האם נכחו באירועים שעליהם דיברו, מה מקור המידע שלהם ומהו הרקע הציבורי והאידאולוגי שממנו הם מגיעים.
הנה קטע מתוך ראיון של יובל אברהם, אחד משני היוצרים של הסרט נז"א, בערוץ ערבי ובערבית (כתוביות בעברית).
הוא מסביר כאן שהוא בעד כל פתרון – שתי מדינות, או מדינה אחת, זה לא משנה.
מה שצריך לעשות, לדעתו, כדי לקדם את הפתרונות האלה (שאחד מהם פירושו השמדת מדינת ישראל) הוא לצמצם את פערי… pic.twitter.com/vJx9v2ePA3— Gadi Taub שומר סף (@GadiTaub1) September 14, 2026
האם מסרו את עדויותיהם לגורמי החקירה בישראל, או שהעדיפו תחילה את המצלמה ואת הקהל האירופי? אין זו קריאה להטרדה או לפגיעה במשפחותיהם, אלא דרישה לאחריות. את זהותם ואת הראיות שבידיהם חייבים לקבל הגורמים המוסמכים. מי שמוסר עדות אמת על עבירה ראוי להגנה ולחקירה רצינית. אבל מי שמוסר מידע כוזב, מסלף אירועים או משתמש בעברו הצבאי כדי להעניק אמינות לתעמולה נגד ישראל, צריך לשאת באחריות משפטית וציבורית.
המועצה לקולנוע ישראלי בצעד דרמטי נגד הסרט האנטי-ישראלי נז"א
אי אפשר לדרוש דין וחשבון מצה"ל ובה בעת לברוח מכל דין וחשבון אישי. מאות אלפי חיילים ומילואימניקים יצאו למלחמה לאחר טבח 7 באוקטובר. הם עזבו משפחות וילדים, נכנסו למנהרות ולבתים ממולכדים וסיכנו את חייהם מול ארגון טרור הפועל מתוך אוכלוסייה אזרחית. ואז מגיעים מרואיינים עלומים, מסתירים את פניהם, מספרים לעולם סיפור שקשה לבדוק ומשאירים את כלל חיילי צה״ל חשופים להאשמות.
הם מסתתרים-והלוחמים נושאים את הכתם
גם יוצרי הסרט אינם יכולים להתנער מאחריות. הם ידעו כיצד הסרט ישמש את אויבי ישראל, את תנועות החרם ואת הארגונים הפועלים נגד חיילי צה״ל בעולם. הם אינם יכולים ליהנות מהשטיח האדום וממחיאות הכפיים ובאותה נשימה לטעון שאין להם אחריות לנזק.
עכשיו זה רשמי: השר זוהר דרש לבחון שלילת אזרחות מיוצרי נז"א
חופש אמנותי אינו חסינות מוסרית. כאשר יוצרים מפרסמים האשמות כה חמורות, עליהם לחשוף כיצד אימתו אותן, אילו מסמכים בדקו, אילו גרסאות נגדיות שמעו ומה הושמט בעריכה. אחרת, לא מדובר בחקר האמת אלא בכתב אישום קולנועי שבו ההגנה כלל לא הוזמנה לאולם.
והיכן 7 באוקטובר בסיפור? היכן הטבח, החטיפות, שריפת המשפחות והשימוש של חמאס באזרחים כמגן אנושי? כאשר כל אלה נדחקים לשוליים, מתקבלת התמונה הנוחה ביותר לקהל האירופי האנטישמי : ישראל היא הרוע והפלסטינים הם קורבנות נטולי הקשר.
הנה קטע מתוך ראיון של יובל אברהם, אחד משני היוצרים של הסרט נז"א, בערוץ ערבי ובערבית (כתוביות בעברית).
הוא מסביר כאן שהוא בעד כל פתרון – שתי מדינות, או מדינה אחת, זה לא משנה.
מה שצריך לעשות, לדעתו, כדי לקדם את הפתרונות האלה (שאחד מהם פירושו השמדת מדינת ישראל) הוא לצמצם את פערי… pic.twitter.com/vJx9v2ePA3— Gadi Taub שומר סף (@GadiTaub1) September 14, 2026
הסרט עלול להפוך לחומר תעמולה בקמפוסים, בהפגנות ובהליכים נגד חיילים בחו״ל. בעולם שבו יהודים כבר חוששים להזדהות כיהודים, יצירה כזאת עלולה לספק לאנטישמים "חותמת ישראלית" לשנאה שהייתה קיימת ממילא. האחריות לאנטישמיות היא של האנטישמים, אך מי שמספק להם חומר בערה אינו יכול להתעלם מהאש.
בוונציה היוצרים קיבלו פרס. את המחיר עלולים לשלם לוחם שיעוכב בחו״ל, משפחה ישראלית שתותקף ויהודי שיידרש שוב להתנצל על עצם קיומה של ישראל.
מי שבוחר להאשים את חיילי צה"ל בפני העולם חייב לצאת מהצללים, למסור ראיות ולעמוד מאחורי דבריו. מי שמבקש להכתים את פניהם של לוחמינו אינו יכול להמשיך להסתיר את פניו שלו.
