הרשימות נסגרו, והאוויר כבר מלא ברעש: סיסמאות נזרקות לאוויר, סרטוני פופוליזם רצים ברשתות, והספינים עפים לכל עבר. קל מאוד לחוש זלזול כלפי המערכת הפוליטית. כפי שהיא נראית לעיתים – שטחית, מלאת שקרים ומנותקת – יש אפילו הרבה צדק ברצון לתפוס מרחק. אבל התרחקות היא פריבילגיה שאין לנו. הבחירות הללו אינן רק שאלה של ניהול יומיומי, אלא שאלה קיומית של חיים ומוות, מהות הקיום וצביון המדינה.
הקמפיין האסטרטגי של נתניהו נגד מפלגות האווירה יצא לדרך
מעבר לכל, זוהי ההכרעה על האופן שבו עם ישראל יביא את עצמו לידי ביטוי במרחבו הציבורי. לעם הזה יש בשורה ויש מטרה משותפת. לשם כך יצאנו מטומאת מצרים, קיבלנו תורה, ונכנסנו לארץ ישראל. לשם כך גלינו מארצנו, סבלנו והשתעבדנו, חזרנו מארבע כנפות והתקבצנו אליה ונלחמנו עליה. כעת, יותר מכל תקופה אחרת מאז הקמת המדינה, אנו יוצקים לתוכה את התוכן שיכריע איך נחיה בארצנו וכיצד נוסיף להתקיים ואף לשגשג בה.
תוכנית הבחירות של נתניהו נחשפת – אלו הנושאים שיעמדו במרכז
על ההכרעה הזו בדיוק מזהיר משה רבנו בספר דברים ובכל התורה כולה. ובחרת בחיים. עוד לפני ששאלנו על מה הבחירות – התשובה כבר ברורה: על יהדותנו. על הנשמה שלנו. על נוכחות התורה בכל מרחבי החיים, שבה תלויים החיים עצמם.
כדי להבין זאת, עלינו להתעלות מעל המסרים השטחיים ומעל קמפיינים של הסחת דעת.
הבחירות הללו אינן על ביבי. שהרי כל המחנה האמוני כולו הפך מטרה לחיצים מורעלים. הקיטלוגים של "ביביסטים", "משיחיים" או "משתמטים" הם רק כיסוי לבעיה האמיתית של תקשורת הפרוגרס – הזהות האמונית.
הבחירות הללו אינן על אירועי הטבח הנורא. הקולות שקראו לכניעה לחמאס החלו שבועות ספורים בלבד אחרי אסון שבעה באוקטובר, והסתיימו בחבירה לתומכי חמאס בכנסת, שהפכו לשותפים לגיטימיים במחנה אובדן הזהות. כאוס, סרבנות וקריסה תודעתית – הטבח היה רק תוצאה.
נחשפה תוכנית הטרור של חמאס לציון שנתיים לטבח 7 באוקטובר
הבחירות הללו אינן רק על הביטחון ואינן על הניצחון. שהרי למדנו בדרך הקשה שכל הטנקים, המטוסים, הטכנולויגה והתקציבים לא יועילו אם אין תודעה. מי שמחפש מקלט בטוח בלבד – מוצא עצמו במדינה שהפכה למיגונית מוות. וניצחון מוחלט של כיבוש, גירוש והתיישבות לא יושג – אם אין רוח וצדקת דרך במפרשיו.
הבחירות הללו אינן על הגיוס.
הקמפיינרים מעולם לא באמת רצו את החרדים בצבא, ואת הלוחמים הטובים ביותר מהציונות הדתית הם מוקיעים (והשבוע ראינו שאף משליכים לכלא) בשל נאמנותם לתורה ולמצוות. אין בעיית כוח אדם אלא מוח אדם ורוח אדם. השותף הנאמן של אנשי "ברית המשרתים" נותר מנסור עבאס – שבינתיים גייס בעצמו למפלגתו ניצב במשטרה בדימוס ממפלגת בנט-לפיד.
הבחירות הללו אינן על 'שלום' ו'שטחים'. בנושא הזה כבר קיים קונצנזוס ציבורי רחב. מאה חברי כנסת הצביעו עם תחילת המלחמה על כך שלא תוקם מדינה פלסטינית. אלה שלא התפכחו, כמו איזנקוט, פשוט מתביישים לומר בקול שהם עדיין חולמים על מדינה פלסטינית ותוכנית פיאד.
הבחירות הללו אינן אפילו על ההתיישבות. ההתיישבות ב"ה היא עובדה מוגמרת. מובן שחשוב שהממשלה שהביאה להישגים היסטוריים תמשיך בכל הכוח, אך מפעל ההתיישבות עצמו נובע מזהות עמוקה יותר וממצפן לאומי-יהודי המחובר לשורשינו בארץ.
הבחירות הללו אינן על 'דמוקרטיה'. בטח לא במובן שצווחו אנשי הכאוס הממומנים כדי להשליט את דיקטטורת בג"ץ. דמוקרטיה אינה מעניינת את מי שרואה בעם עצמו את הבעיה הגדולה ביותר.
והבחירות הן אף לא על כוח ושלטון. הכוח במערכת המשפט, בצבא, באקדמיה ובתקשורת אינו יעד סופי. הוא רק אמצעי למטרה. מי שמחפש רק רווח חומרי יכול למצוא אותו מעבר לים – כפי שחלק מאנשי השמאל כבר מאיימים לעשות. אך בינתיים כספים אדירים מוזרמים הנה מחו"ל כדי להשפיע על אופי מדינתנו ולמחוק את רצון העם היהודי וריבונותו.
אז על מה הבחירות?
הבחירות הן על המדינה. על זהותה, על פניה ועל עתידה. על משיח ומקדש, על קודש ותורה. לא רק תורה בישיבות אלא גם במערכת החינוך של ילדי ישראל. לא רק על לימוד התורה. אלא על קיומה בכל מערכות החיים. הבחירות כעת הן על הכל – על כל הקופה. זו מערכה לא רק על הגוף של המדינה, אלא על כל מערכת ההפעלה שלה. ולכן לא מדובר רק בפיקוח נפש, אלא בפיקוח נשמה. נשמת האומה.
כעת הכל כבר גלוי ואין עוד מה להסתיר. המאבק נמצא בישורת האחרונה ובצומת קריטי. חובתו של כל יהודי בעת הזו היא לפעול כדי שתהיה לנו כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש. להתחזק בימי אלול ותשרי, ולקרוא בקול גדול: לא נפסח על שתי הסעיפים. ה' הוא האלוקים ומלכותו בכל משלה. את פירוק הזהות של הפרוגרס נרחיק מכל מוקדי הכוח ונבחר רק בכוח שיקדם את ערכינו הלאומיים והיהודיים אל גאולת ישראל. נבחר במדינה יהודית.
