עמוק מתחת לנופים הפסטורליים של איטליה מתרחש תהליך טבע נדיר ועוצמתי, שממשיך לעצב מחדש את פני הקרקע: מחקר חדש חושף כי שכבות סלע עמוקות בבטן האדמה מתקלפות ונפרדות בהדרגה מהשכבות שמעליהן, ושוקעות לאיטן אל מעמקי כדור הארץ. החוקרים מדמים את התופעה למעין "פתיחת רוכסן" תת-קרקעית שנעה לאורך יותר מ-500 קילומטרים ברכס הרי האפנינים – ומספקת סוף סוף מענה לאחת החידות המסקרנות ביותר בעולם הגיאולוגיה.
בדרך כלל, רכסי הרים נוצרים כאשר לוחות סלע ענקיים מתנגשים זה בזה בעוצמה, והאדמה נדחסת ומתרוממת כלפי מעלה. אולם ברכס האפנינים, הנמתח לאורך כ-1,200 קילומטרים לאורכה של איטליה, המדענים נתקלו בתופעה יוצאת דופן שסתרה את הכללים המוכרים: אזורים מסוימים ברכס נמתחים ומתרחקים זה מזה, בעוד שבדיוק באותו הזמן אזורים אחרים נדחסים ומתכווצים.
כעת, צוות חוקרים בראשות ד"ר סטפנו טבאני מאוניברסיטת פירנצה מצא את ההסבר לתעלומה. על פי המחקר, שפורסם בכתב העת "Communications Earth & Environment", השכבות הכבדות והצפופות ביותר – בחלקו התחתון של קרום כדור הארץ ובמעטפת הסלע העמוקה שממש מתחתיו – פשוט מתקלפות וניתקות מהשכבה העליונה. התהליך הזה, המכונה בשפה המדעית דלמינציה, אינו מתרחש בבת אחת לכל אורך הרכס, אלא מתקדם בהדרגה כגל שנע קדימה, בדיוק כמו לשונית של רוכסן שפותחת באיטיות את החיבור בין שני צדדים.
כדי להבין את המתרחש במעמקים, שילבו החוקרים נתונים שנאספו במשך עשרות שנים: תיעוד של רעידות אדמה, מדידות לווייניות מדויקות, וסריקות מיוחדות שבדקו את ה"מוהו" – מעין קו גבול גיאולוגי שמפריד בין הקרום החיצוני של כדור הארץ למעטפת הפנימית שלו. הבדיקות גילו רצועה חריגה באורך של יותר מ-500 קילומטרים, שבה מבנה הסלעים בצד המערבי של איטליה (הים הטירני) "רוכב" וחופף למבנה בצד המזרחי (הים האדריאטי) – הוכחה ישירה לכך שהשכבות התחתונות אכן נתלשות וצוללות מטה.
העדויות מהשטח הסבירו כיצד האדמה זזה בשני כיוונים מנוגדים: באזורים שנמצאים מאחורי הרוכסן שנפתח, השכבות הכבדות כבר שקעו, הלחץ כלפי מטה השתחרר, וחומר מעטפת קל יותר מאפשר לקרקע להתרחב בקצב של כארבעה מילימטרים בשנה.
לעומת זאת, באזורים שנמצאים לפני נקודת הפתיחה, השכבות הכבדות עדיין מחוברות ומושכות את הקרקע מטה, מה שיוצר כוחות דחיסה והתכווצות של כשני מילימטרים בשנה. כך נוצרת תנועת "אקורדיון" ייחודית שבה שני חלקי הרכס פועלים בו־זמנית בכיוונים הפוכים.
בקהילה המדעית מבהירים כי אין כל סיבה לחשש, ואיטליה אינה עומדת בפני אסון פתאומי. מדובר במנגנון טבעי ואיטי במיוחד שמתקדם בקצב של מילימטרים ספורים בשנה. החוקרים אף מציינים כי מדובר במודל שמפשט מערכת תת-קרקעית מורכבת ביותר, ויידרשו בדיקות נוספות כדי למפות בדיוק מרבי את מבנה השכבות בעומק. עם זאת, התגלית מוכיחה כי גם מתחת לפני שטח שנראים שקטים לחלוטין, מעמקי כדור הארץ ממשיכים לזוז ולשנות את צורתם ללא הרף.
