תעלומה רפואית יוצאת דופן שהתרחשה באי יווני מעסיקה מדענים וחוקרים, גם זמן רב לאחר שהמטופלת החלימה לחלוטין. הכל התחיל כאשר אישה בת 58 התעטשה ולחרדתה הבחינה במה שנראה כמו תולעים קטנות שנפלטו מנחיריה. בדיקה מעמיקה במרפאת אף-אוזן-גרון גילתה מראה מבהיל אף יותר: בתוך הסינוס המקסילרי – חלל האוויר שנמצא בעצם הלחי, לצד האף התמקמו עשרה זחלים חיים וגולם אחד של "זבוב הכבשים".
בעוד שחדירת זחלים לגוף האדם מתרחשת לעיתים נדירות, מציאתו של הגולם היממה את הקהילה הרפואית. חוקרים מאתונה ומהרקליון, שפרסמו את המקרה בגיליון של כתב העת Emerging Infectious Diseases של המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן, הבהירו כי לפי הידוע למדע עד כה, הפיכת זחל לגולם בתוך גוף חי של יונק נחשבת לבלתי אפשרית מבחינה ביולוגית.
שורש המקרה החל כחודש לפני כן. האישה עבדה בשטח פתוח, במזג אוויר חם ויבש, בסמוך לשדה שבו רעה עדר כבשים. בעת עבודתה הבחינה בנחיל זבובים גדול שהסתובב סביב פניה. כעבור כשבוע החלו להופיע כאבים באזור הלחיים ובמרכז הפנים, ובמהלך השבועות הבאים נוסף גם שיעול עז ומטריד. מעבר לכך היא לא סבלה מתסמינים אחרים, ואיש מעמיתיה לעבודה באותו אזור לא חווה תופעה דומה. המפנה התרחש באותו עיטוש פתאומי באוקטובר, שהוביל אותה מיד לרופא – שם אותרו ונשלפו מהסינוס עשרת הזחלים יחד עם הגולם השלם.
החוקרים לקחו לבדיקה שניים מהזחלים וכן חלק ממעטפת הגולם. הזחל הראשון היה בצבע צהבהב, באורך של כ-15 מילימטרים, ונשא שורות של קוצים בחלקו התחתון; הזחל השני היה חום בהיר, באורך של כ-20 מילימטרים, עם פסים כהים ורחבים על גבו. שניהם הוגדרו כזחלים שהגיעו ל"שלב השלישי" – שלב ההתפתחות המתקדם ביותר לפני הפיכה לגולם. מעטפת הגולם הייתה שחורה, מקומטת ובאורך של כעשרה מילימטרים, ובתוכה נותרו שרידיו.
כדי לשלול כל טעות בזיהוי, הפיקו המדענים DNA ממעטפת הגולם ובדקו שני מקטעים גנטיים שונים. התוצאה הייתה חד-משמעית ומוחלטת: הרצפים תאמו ב-100% לפרופיל הגנטי של "זבוב הכבשים" הרשום במאגר הבינלאומי GenBank.
זבוב הכבשים מותאם בטבע להתרבות אצל כבשים ועזים, ושיטת הרבייה שלו ייחודית: נקבת הזבוב אינה מטילה ביצים, אלא משפריצה זחלים זעירים בשלב הראשון לחייהם, ישירות לתוך נחירי החיה תוך כדי מעוף. הזחלים זוחלים במעלה דרכי הנשימה אל הסינוסים, נצמדים לרקמות, ניזונים, גדלים ומתנשלים. כאשר הם מגיעים לשלב השלישי והבוגר, בעל החיים מתעטש ופולט אותם החוצה אל האדמה – ורק שם, על הקרקע היבשה, הם מתגלמים והופכים בהמשך לזבובים בוגרים.
בני אדם הם "פונדקאים מקריים", כלומר מטרות מוטעות של הזבוב. לרוב, כשהזבוב פוגע באדם, הוא מתיז את הזחלים לעין, מה שיוצר תחושה מיידית של גוף זר, דלקת, אדמומיות ודמעות. חדירה לאף, לפה או לאוזן נחשבת נדירה במיוחד.
בעבר העריכו מדענים כי הזחלים אינם מסוגלים לשרוד ולהתפתח בגוף האדם מעבר לשלב הראשון. בשנים האחרונות תועדו מקרים בודדים שבהם הם הגיעו לשלבים מתקדמים יותר – בעיקר אצל אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת או בעיות מבניות באף, אך הפיכה לגולם שלם בתוך חלל הגוף היא תקדים רפואי עולמי. חלל הסינוס רווי בלחות, הפרשות, חום גוף, פעילות חיסונית וחיידקים – סביבה עוינת שהורגת גלמים. אפילו אצל כבשים, זחלים שנלכדים בסינוס מתים, מתפרקים או מתייבשים, ולעולם אינם מצליחים להתגלם בפנים.
למטופלת היו שני נתונים ייחודיים ששופכים אור על התעלומה: היא סבלה מסטייה חמורה במחיצת האף, ולגופה חדרה כמות גדולה וחריגה של זחלים בבת אחת. ההסבר המוביל של החוקרים הוא מכני ופשוט: המבנה העקום והחסום של מחיצת האף כלא את הזחלים בחלל הסינוס ומנע מהם להיפלט החוצה בזמן בעיטוש או בקינוח. כתוצאה מכך, הם שהו בפנים זמן ממושך מספיק כדי לגדול לשלב השלישי, ואחד מהם אף שרד כנגד כל הסיכויים והצליח להתגלם.
לצד זאת, החוקרים העלו השערה נוספת ומטרידה יותר, אם כי הדגישו כי אין לה הוכחה בשלב זה: ייתכן שמדובר בסימן ראשון להסתגלות אבולוציונית של הטפיל, שמנסה לפתח יכולת להשלים את מעגל חייו גם בתוך גוף האדם. עם זאת, מקרה בודד אינו מהווה ראיה מדעית לשינוי כולל, ודרוש מעקב רחב יותר בטרם ניתן יהיה לאשש זאת.
למרות התיאור מעורר החלחלה, הפרשה הסתיימה בהצלחה רפואית מלאה. לאחר שרופא האף-אוזן-גרון שלף את כל הזחלים ואת הגולם מראשה, טופלה האישה בתרסיסים ותכשירים להורדת הגודש באף והחלימה ללא נזק ארוך טווח.
הרופאים מדגישים כי הטפיל אינו מידבק ואינו עובר מאדם לאדם, ומקרים כאלה מוסיפים להיות נדירים במיוחד. הסיכון קיים בעיקר בקרב אנשים השוהים בחוץ סמוך לעדרי כבשים ועזים באזורים חמים ויבשים, כמו אגן הים התיכון. עם זאת, עבור עולם המדע, הגולם הבודד שנשלף מחלל הפנים הפך עיטוש מקרי לאחת התעלומות הביולוגיות המרתקות של התקופה.
