עדותו של השר זאב אלקין במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נמשכה היום (שני), כאשר במהלך חקירתו הנגדית בידי התביעה התפתח עימות ממושך בינו לבין התובע, עו"ד אלון גלדין. הדיון התמקד באופן שבו נחקר אלקין במשטרה בתיק 2,000, ביחסי הכוחות בתוך הקואליציה סביב קידום חוק "ישראל היום", ובניסיונות התביעה להצביע על פערים בין דבריו כעת לבין גרסאות שמסר בעבר.
בפתח עדותו מתח אלקין ביקורת נוקבת על התנהלות חוקרי המשטרה שגבו ממנו עדות בפרשה, וטען כי חוסר ההבנה שלהם בעבודת הכנסת היטה את התמונה. "יושב מולי חוקר משטרה שלא מבין כלום בכנסת, וזו חלק מהבעיה", הטיח אלקין. לדבריו, החוקרים התייחסו אליו הלכה למעשה כאל "עד מומחה", הציגו לו שאלות תאורטיות על תרחישים ומצבים שלא התרחשו מעולם, וחרגו מסמכותם: "היו הרבה שאלות שפגעו בליבת החסינות הפרלמנטרית – למשל מדוע עשיתי מהלך כזה או אחר".
הפרקליטות מול השר אלקין: העדות שמסבכת את התיק נגד נתניהו
התובע גלדין קטע את דבריו של השר וטען כי התיאור מעוות את המציאות שהתרחשה בחדר החקירות. "למיטב ידיעתי לא שאלו אותך על כלום", טען גלדין, "הטקטיקה הזו של לתקוע את החוק חצי שנה לא הגיעה משום שאלה של חוקר – אתה מיוזמתך הסברת איך אפשר לתקוע את החוק".
אלקין סירב לסגת והסביר כי הרחבתו בנושאים אלה נבעה מכך שהחוקרים עצמם הפצירו בו לבאר מנגנונים פרלמנטריים ופוליטיים בסיסיים: "שאלו אותי מה המשמעות של שר בשני משרדים ואיך זה עובד. ביקשו ממני הסברים איך בדיוק זה עובד, ולכן אחרי שעל נושא כזה נאלצתי לתת הסבר מפורט, אתה לא צריך להיות מופתע שהסברתי גם על ועדת הכנסת".
עם החזרה מהפגרה: הקרב שיכריע כיצד יתנהל המשך משפט נתניהו
לאחר מכן, אלקין הוסיף בעוקצנות: "ברור לי שהנושא זה חוק ישראל היום ולא הוזמנתי על מזג האוויר. כששואלים אותי מה סמכויות ועדת הכנסת הסברתי איך המנגנון עובד, כי החוקרים לא מבינים בו לא מיני ולא מקצתי".
בהמשך הדיון עבר התובע גלדין לסוגיית הגשת הערר על הצעת חוק "ישראל היום" ולמאזן הכוחות בין סיעות הקואליציה. גלדין הזכיר כי בחקירתו במשטרה נשאל אלקין מדוע אפשרות הערר של ראש הממשלה לא הייתה יעילה, והציג את שתי הסיבות שאלקין מנה אז: האחת, שהנהלת הקואליציה הייתה מוסמכת לאשר חופש הצבעה; והשנייה, מידע מוקדם שאלקין השיג ולפיו השותפות הקואליציוניות התכוונו להפר את המשמעת ולהצביע בעד החוק בכל מקרה.
סדקים בתיק 2000: אלקין חשף – זה מה שקרה באמת בחדרים הסגורים
אלקין הסביר כי עמדתו נשענה על ניסיונו הפרלמנטרי העשיר: "ניהלתי הרבה קואליציות. כאשר יש מחלוקת בקואליציה, בסוף היא צריכה להיות מוכרעת בהצבעה. מערכת הכוחות הייתה כזו שאם אתה מסכם את כל המשקל
התובע עימת את אלקין עם דבריה של השרה דאז ציפי לבני, שטענה בעדותה כי לא היה עולה על דעתה להפר משמעת קואליציונית, ותהה כיצד יכול היה לדעת מראש על כוונותיה. אלקין השיב בביטחון: "כל אחד והמקצוע שלו, והמקצוע שלי היה ניהול קואליציה. עשיתי את זה ארבע פעמים ואף פעם לא הפסדתי בהצבעה – כי ידעתי לאסוף מודיעין. אני מקיים את השיח שלי, יש לי מערכות יחסים אישיות עם חברי כנסת וזה חלק מהמקצוע. אני גם אוסף מודיעין וגם עושה הערכות לפיו, וברוב המקרים אני לא טועה".
כאשר לחץ התובע לדעת מי מסר לו מידע קונקרטי על כוונת הסיעות להצביע נגד, והזכיר כי באותה תקופה אלקין כלל לא שימש כיו"ר הקואליציה הרשמי, הבהיר השר כי אינו נכנס למידת הדיוק בעדותה של לבני, אך ציין כי פעל אז בציר משותף ורציף: "החוק היה אמור לעלות בקיץ. נכון שבאותה תקופה לא הייתי יו"ר קואליציה, אבל פעלתי בסימביוזה עם יריב לוין וידעתי שתהיה בינינו רוטציה ושאני אכנס לנעליו".
אלקין הוסיף כי נתניהו המשיך להישען עליו: "ראש הממשלה היה רגיל לעבוד מול שנינו. הוא היה קורא לי להתייעצויות פוליטיות לשאול לעמדתי, בדיוק כפי שהיה רגיל גם כשלא החזקתי בתפקיד הרשמי".
העימות החריף כאשר גלדין הציג תזה שלפיה הסמכות הבלעדית לאשר חופש הצבעה הייתה נתונה רק לראש הממשלה וליו"ר הקואליציה, ולכן השותפות לא יכלו לכפות מצב כזה. אלקין דחה את הדברים בתוקף: "זה מה שקורה כשמתעסקים בנושא מקצועי בלי להבין בו עד הסוף. תסתכל על סעיף 10 ואז על סעיף 13. היתרון שלי הוא שאני כתבתי את המסמך הזה, ומאז הוא מתגלגל מממשלה לממשלה".
אלקין הדגיש כי להנהלת הקואליציה יש כוח עצמאי שאינו תלוי ברצון הממשלה: "להנהלת הקואליציה יש כוח להתגבר על עמדת הממשלה. מדובר בסעיפים שמסדירים את שיטת העבודה של הכנסת, שבה נדרשת הצבעה לכל חוק. בפועל זה עובד אחרת – עמדת הקואליציה יכולה להיות זהה או שונה מעמדת הממשלה, ויש סעיף מיוחד שקובע את המשקל של כל יו"ר סיעה".
כאשר טען גלדין כי חרף קיומו של רוב בהנהלה נדרשה עדיין הסכמה מפורשת לחופש הצבעה, הגיב אלקין: "השאלה שלך מעידה על חוסר הבנה מוחלט איך עובדת הנהלת הקואליציה. היא לא מתיישרת אוטומטית עם הממשלה. היו מקרים רבים שרציתי לקדם עמדה מסוימת וסיעות אחרות חשבו אחרת. לייצר עמדה כפי שאתה מציג לא מתיישב עם ההיסטוריה של הכנסת ולא עם המציאות".
לקראת סיום החלק הזה בדיון, ניסה התובע גלדין להפיל את אלקין בסתירה מול עדותו במשטרה משנת 2018. גלדין תהה כיצד בעבר טען אלקין שאינו זוכר פרטים מסוימים, ואילו כעת על הדוכן הוא מציג בביטחון כה רב את הקושי לשכנע את נתניהו להסכים לחופש הצבעה.
אלקין השיב כי מדובר בהבדל מהותי בין שני סוגי זיכרון: "השיח שם עסק בפגישות מסוימות, בתאריכים מסוימים ובשאלה מה בדיוק נאמר באותן פגישות. במשטרה לא זכרתי מה נאמר על ידי כל משתתף ספציפי בכל פגישה". מנגד, הדגיש אלקין כי את האווירה ואת קווי המדיניות הכלליים בלשכת ראש הממשלה הוא זוכר היטב: "הגישה של ויתור או נסיגה לא תאמה בהתחלה את הגישה של לשכת ראש הממשלה. זה לחלוטין לא האופי של נתניהו לבצע נסיגה טקטית, בפרט בנושא שבו הרגיש שמתנהלת נגדו פעולה אישית מכוונת".
תיק 2,000, המכונה גם "פרשת נתניהו–מוזס", עוסק בשיחות שנערכו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס. לפי כתב האישום, השניים דנו באפשרות לשיפור אופן הסיקור של נתניהו ומשפחתו בקבוצת "ידיעות אחרונות", בתמורה לכך שראש הממשלה יפעל לקידום מהלכים שיגבילו את כוחו של העיתון המתחרה "ישראל היום".
נתניהו נאשם במסגרת הפרשה במרמה והפרת אמונים, ואילו מוזס מואשם בהצעת שוחד. נתניהו ומוזס כופרים באישומים נגדם. עדותו של זאב אלקין נוגעת בין היתר להתנהלות הפוליטית והפרלמנטרית סביב הצעת החוק שנועדה להגביל את הפצתו של "ישראל היום", ולמערכת היחסים שבין פוליטיקאים לכלי התקשורת.
