השר זאב אלקין עלה היום (ראשון) על דוכן העדים במשפט קרש הממשלה בנימין נתניהו וסיפק גרסה נגדית לטענות התביעה בנוגע לתיק 2,000. בעדותו, פירק אלקין את התזה של התביעה לגבי מהלכי החקיקה סביב חוק "ישראל היום", הסביר את המנגנונים הפוליטיים הפנימיים בהנהלת הקואליציה, וחשף את שרשרת האירועים הדרמטית – החל מאובדן האמון ועד לדיווחים על ניסיונות הפלה פוליטית – שהובילו להחלטת רה"מ על פירוק ממשלתו.
3+במהלך החקירה, הטיח עו"ד עמית חדד באלקין את טענת התביעה לפיה הוא כשל בשכנוע ח"כ איתן כבל למשוך את ההצעה הטרומית לחוק, ובכך כביכול הפך את ההחלטה לממשלתית. אלקין השיב נחרצות: "ברור במבחן התוצאה שזה לא נכון. איתן כבל הסכים לדחות את ההצבעה. איתן כבל התעקש על חופש הצבעה בחוק, סיכוי גדול שהיינו נותנים חופש הצבעה בכל מקרה כי זה אפשר לנווט יותר".
אלקין תקף את הפרשנות המשפטית של התביעה לגבי תהליכי קבלת ההחלטות וסמכות הנהלת הקואליציה: "התביעה טענה שהאינטרס להפעיל חופש הצבעה היה של המציעים ולא של מתנגדי החוק. זה שטויות. הנהלת הקואליציה היא הגוף העליון. היא בהחלט יכולה לסתור את עמדת הממשלה. היו לי גם מקרים כאלה בעבר". לדבריו, הנהלת הקואליציה שימשה כ"שסתום לחץ" לפתרון פלונטרים פוליטיים, תפקיד שלא הוערך כראוי בטיעוני התביעה.
3+בהתייחסו להשוואה לחקיקה בעניינו של ערוץ 10, אלקין הבחין בין סוגי החקיקה: "החקיקה של ערוץ 10 הלכה לקונצנזוס. בלחץ מאוד גדול ראש הממשלה ויתר. החוק לא היה במצב מחלוקת כמו חוק ישראל היום. החוק לערוץ 10 שימר מצב קיים. הוא אומנם נתן הקלה רגולטורית על פני חצי שנה אבל הוא לא שינה מערכת יחסים בין הערוצים. חוק ישראל היום היה שינוי דרמטי ביחסי כלי התקשורת".
אלקין הוסיף כי ההבדל נעוץ גם בכך שחוק "ישראל היום" היה הצעת חוק פרטית, דבר שהופך את השליטה הממשלתית בו למורכבת וקשה הרבה יותר מאשר בחקיקה ממשלתית סדורה, וכי לגבי ערוץ 10 היה "חוסר ברירה" כרונולוגי – לוחות הזמנים לפני הבחירות לא אפשרו הליכים רגולטוריים רגילים, ולכן נדרש פתרון חקיקתי מהיר.
3+כאמור, תיק 2,000 עוסק ביחסים שבין ראש הממשלה לבין כלי תקשורת, ומתמקד בשאלת ההשפעה של חקיקה על מערכת היחסים הזו. העדות היום נועדה להפריך את הטענה כי נתניהו הפעיל כוח פוליטי בלתי תקין כדי לקדם אינטרסים אישיים מול גופי התקשורת.
אלקין הדגיש כי נתניהו לקח את העברת חוק "ישראל היום" באופן קשה מאוד, דבר שהוביל לאובדן אמון עמוק בשותפיו. לדברי אלקין, אירוע זה, בצירוף ידיעות מודיעיניות שהגיעו ללשכת רה"מ על תכנון "פוטש" פוליטי מצד שותפיו הקואליציוניים יחד עם הסיעות הערביות, היו הגורמים המרכזיים שהובילו להחלטה על פירוק הקואליציה ופיזור הכנסת. משמעות עדות זו היא ערעור על התזה המרכזית של התביעה בדבר קשר ישיר בין רצון נתניהו להטיית סיקור לבין מהלכים חקיקתיים.
