בין הסמטאות הצרות של הכפר קנטרה שבדרום לבנון, בשיאו של מבצע "שאגת ארי", שכב סמל א' בעמדת הצלף שלו. א' הוא לוחם ביחידה הרב-ממדית, יחידת "רפאים". הוא הגיע ליחידה מתוך רצון לשלב בין היכולות המדעיים שלו לבין השטח, והפך למומחה באיומים טכנולוגיים ובצליפה. באותן שעות, כמה קילומטרים מאחור, בחמ"ל המודיעין, ישבה אחותו הגדולה, סגן ע', קמ"נית באותה היחידה.
הסיפור של השניים, תושבי צור הדסה, נשמע כמעט כמו תסריט קולנועי, אבל עבורם זו הייתה מציאות של חיים ומוות. "סמל א' זיהה מעמדת הצלף שלו תנועה חשודה באיתור", מספרת סגן ע' על אחיה הקטן בריאיון ל-C14. "הדלקה של אורות, תזוזה של וילון, פתאום אור אדום שעולה ויורד. הוא פתח עמדה נוספת בסמוך כדי שיוכל להמשיך ולעקוב אחרי התנועה הזאת, ועשה את זה במשך כמה שעות, גם ביום וגם בלילה".
"חפרתי לה כל הלילה": הדיווח שהקפיץ את החמ"ל
א' מתאר את השתלשלות האירועים מהצד שלו: "חשבתי עם עצמי איך אני גורם למודיעין לדעת את זה הכי מהר. אז ישר כמובן התקשרתי לאחותי. הסברתי לה את כל העניין, חפרתי לה כל הלילה, היא לא ישנה בגללי". החפירה הזו השתלמה: המידע המדויק שא' העביר מהשטח הגיע ישירות לשולחן העבודה של ע', שהחלה במרוץ נגד הזמן לאמת את החשד.
"ייאמר לזכותו שהוא באמת כתב את כל השעות הכי מדויק שאפשר וכמה שיותר מפורט", מספרת ע' בגאווה. "ניסינו באמצעים מודיעיניים לאשש את המידע שהוא הביא. וברגע שידעתי לחתום לו ב-100% שהאיתור הזה מאויש, החלטנו לתקוף אותו". בזכות ההתעקשות של האח ושיתוף הפעולה עם האחות, המבנה הושמד. רק בדיעבד התברר גודל ההישג: סיירת גולני הייתה אמורה להיכנס בדיוק לאותו מבנה. "אני לא רוצה לדעת מה היה קורה אם הם היו נכנסים להיתקלות שם", היא מוסיפה.
לאחר שנזרק לרחוב: הלוחם שנאלץ להימלט בחו"ל והפך לפעיל הסברה
"לדבר על כוס תה" בלב שטח עוין
ע', הגדולה מא' בשלוש שנים, מספרת שהשירות המשותף הוא סגירת מעגל אישית מאוד שמתחילה הרבה לפני הכניסה ללבנון. "מי חשב שתהיה מלחמה, ומי חשב שאני אתמרן עם אח שלי? הוא יד ביד איתי מהשנייה שהתגייסתי ועוד הרבה לפני. אפילו בבה"ד 1, הוא היה זה שאימן אותי לבוחן הכושר כדי שאני אצליח לעבור את כל הספורט והדברים האלה".
השירות באותה יחידה, ובאותה גזרה, מייצר רגעים שמעטים זוכים להם במלחמה. ע' הפכה לסוג של "אמא של הפלוגה" עבור א' וחבריו. "זה הכי פריווילגיה", היא אומרת, "כי בסוף אם אני מתגעגעת, זה שנייה למצוא את האישורים, להיכנס להביא לו חיבוק או לשבת לדבר על כוס תה, שאיכשהו עם כל הג'יפה בפנים הוא עדיין מצליח להכין טוב". א' מחזק: "היא דואגת לכולם, ואני במיוחד שם בראש הרשימה שלה, אז תמיד כיף".
אוריה התחתן שנתיים בדיוק אחרי הפציעה בעזה: "הניצחון האמיתי"
בשביל ההורים בצור הדסה, העובדה ששני ילדיהם נמצאים בלב זירת הלחימה אינה פשוטה, אך הידיעה שהם שומרים אחד על השנייה מקלה במעט. "זה ראש שקט להורים שיש מישהו שאנחנו דואגים אחד לשנייה תמיד", מסבירה ע'. "גם אם הוא לא עונה כמה ימים כי הוא בלי טלפון, אז זה רגע לעלות מולו בקשר ולמסור לו שאמא בדיוק עברה מבחן. זה חיבור שלא יכול היה להיות לנו אם לא היינו יחד".
