מלחמת "חרבות ברזל", ויש אשר יקראו לה "מלחמת התקומה", הוכיחה כי מלבד הלחימה מול אויביה של ישראל כאן בשטחי המדינה, מלחמה נוספת וחשובה לא פחות מתרחשת בעולם כולו והיא מלחמת ההסברה. איפה שמדינת ישראל כשלה, אזרחים רבים לקחו על עצמם יוזמות פרטיות כדי לנקות את שמה הטוב של ישראל מול תקשורת אנטישמית שלא מפסיקה להשחיר את חיילי צה"ל. אחד מהם הוא לוחם מילואים, עדי קרני בן ה-23 בלבד.
2+בריאיון ל-C14 הוא מספר על המסלול המורכב שעבר מאז פרוץ טבח שבעה באוקטובר. קרני, שהיה חייל בסדיר באותם ימים, נלחם בעזה ובלבנון ואיבד חברים קרובים בשדה הקרב. עם שחרורו משירות המילואים, יצא לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה, אך שם גילה שהמלחמה רודפת אחריו גם אל מעבר לים. "הבנתי שלטייל מחוץ לארץ כרגע, בתור חייל ישראלי, זה נורא קשה", הוא משתף, "היו נגדי צווי מעצר ב-4 מדינות, משרד החוץ התקשרו ואמרו שאני חייב לברוח כי מחפשים אותי".
המרדף אחר קרני נבע מפעילות של ארגונים אנטישמיים כמו "הינד רג'אב" שעקבו אחר תנועותיו. לאחר שנאלץ לעזוב את דרום אמריקה, הגיע לניו יורק והחל לעבוד במחנה קיץ. אולם גם שם, האווירה האנטישמית לא איחרה לבוא מצד מדריכים מאירופה ומארצות הברית. "בשבילם, סיימתי רצח עם בעזה ובאתי לעבוד עם ילדים", הוא מתאר את היחס הקר שקיבל, שהוביל בסופו של דבר לפיטוריו ולהשלכתו לרחוב ללא משפחה או תמיכה בצפון ניו יורק, שם נאלץ ללכת קילומטרים ברגל עד שמצא בית כנסת שסייע לו.
2+נקודת המפנה הגיעה כשקרני הלך לבקר את אימו של חברו לנשק, ג'ונתן דין חיים ז"ל, חייל בודד שהתגייר ונפל בלחימה. הביקור הוביל להזמנה לנאום באירוע של FIDF, ומשם נפתחו הדלתות לעולם ההסברה. קרני החל לעבור בין אוניברסיטאות עם יוזמה פשוטה אך נועזת: שולחן ושלט שעליו נכתב "אני חייל ישראלי, תשאלו אותי הכל". "הרבה פעמים זה הוביל לאלימות וקללות", הוא מודה, "אבל אני לא יורד לרמה שלהם. מבחינתי הם בורים שרואים סרטונים ברשת, ואני מראה להם תמונות שצילמתי בעצמי מעזה".
אחד המקרים הקיצוניים ביותר שחווה התרחש באוניברסיטת טאוסון שבמרילנד. בזמן שעמד עם שולחן ההסברה שלו, החל להתקבץ סביבו קהל עוין במיוחד שכלל גם את הנהלת המוסד שביקשה לסלקו למרות שלא עבר על חוקי המקום. השיא הגיע כאשר עזתי מח'אן יונס הלומד בארצות הברית, קפץ מעל מחסומי המשטרה והחל להרוס את השולחן ולקרוע את דגל ישראל. "זה היה אירוע קיצוני שהגיע לשישה מיליון צפיות בכל העולם, אפילו בחדשות בטהרן", מספר קרני, "זה רק הוכיח לי כמה העבודה הזו קריטית".
2+בשיחותיו עם הסטודנטים בחו"ל, קרני נאלץ להתמודד עם טענות קשות על "רצח עם", "הרעבה" ו"כיבוש". הוא מציין שרוב המפגינים אינם מכירים את ההיסטוריה הבסיסית של מדינת ישראל. "כשאני אומר להם עובדות על 48' או 67', הם לא יודעים מה לענות", הוא מסביר. כדי להפריך את השקרים, הוא משתמש בתיעודים מהשטח: "הם מדברים על הרעבה, ואני מראה להם סרטונים שצילמתי בעצמי של משאיות סיוע נכנסות לרצועה. אם הם באים עם ראש פתוח, הצלחתי לשכנע לא מעט אנשים ששינו את דעתם".
למרות הצלחתו ברשתות החברתיות, שם צבר עשרות אלפי עוקבים בזמן קצר, קרני סבור שמדינת ישראל אינה משקיעה מספיק במערך ההסברה הרשמי. הוא מימן את טיסותיו ופעילותו מכיסו הפרטי, תוך שהוא ישן על ספות בקהילות יהודיות כדי להמשיך בשליחותו. "המדינה כמעט ולא עושה הסברה לצערי", הוא קובע, "צריך שהממשלה תפתח ממש מערך הסברה עם שכר והכשרה מסודרת. אני עושה את זה בשביל החברים שלי שלא שרדו את עזה, כדי שהם לא יפלו לחינם ושנמשיך לחיות ולחייך".
כיום, עדי קרני כבר מתכנן את סבב ההסברה הבא שלו בארצות הברית, הפעם עם מאבטח אישי. הוא שואף להגיע לרמה של פעילי הסברה מוכרים כמו יוסף חדאד ולייצג את המדינה בכל במה אפשרית, תוך שימוש באנגלית השוטפת שרכש. "אני מרגיש שזה אותה משמעות כמו מילואים, פשוט לחימה בזירה אחרת", הוא מסכם, "אנחנו נלחמים על הזהות שלנו מול אויב שמפעיל אלימות. אני לא מפחד, כי אני יודע שאני בצד הצודק ואני מחויב להמשיך לייצג אותנו בכבוד".
