ארבע שנים הם ישבו זה לצד זה בכיתה בתיכון, מורה ותלמיד. האחד נלחם על הציונים של השני כנגד כל הסיכויים והמוסכמות. בלילה אחד, בלב האבק והחושך של ח'אן יונס, הם נפגשו שוב: האחד בתוך מסוק חילוץ, והשני על הקרקע, מעמיס אליו פצוע על אלונקה. רק בשתיים בלילה, בהודעת וואטסאפ אחת, הם הבינו מי עמד מולם במנחת. עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ז היום (שלישי) הם מספרים בריאיון ל-C14 על התקרית בעזה והסיפור המרגש מאחוריה: "לא ציפיתי לפגוש את המחנך שלי בלב המלחמה, כששנינו עסוקים באותו דבר – להציל חיים".
כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו
הקשר המיוחד בין השניים החל בין כותלי בית הספר, במקום שבו המערכת התקשתה לעיתים להכיל את הפוטנציאל של ד'. "הוא היה תלמיד מבחינה חברתית מספר אחת, אבל מבחינה לימודית זה היה מאתגר", אומר ש'. "הייתי צריך להתמודד מול מורים שלא תמיד ראו את הצד השני שלו, אבל אני ראיתי בו איכות מההתחלה. מי שספורטאי מצטיין באנדורו, אני רואה בו מצוינות, התמדה ורצון להצליח. זה לא חייב להיות תמיד ציון בספרות או באזרחות". ד' מוסיף כי האמונה של המחנך שלו הייתה המפתח עבורו: "ש' היה שם גב ואוזן קשבת לכל רגע. הוא נתן לי את ההרגשה שאני עושה משהו שהוא בסדר, שאני הולך אחרי החלום שלי".
המפגש בלב הרצועה
השנים חלפו, והמפגש הבא התרחש במציאות מטלטלת בצל המלחמה, תחת שמי עזה. ש', ששימש כמכונאי מוטס במסוק חילוץ, הוזנק לפנות פצוע מיחידת הקומנדו של ד'. "זה היה בסביבות 22:30 בלילה, רק שלחתי את היד לשרוך כדי להוריד את הנעליים ופתאום בום – הזנקה לח'אן יונס", מספר ש'. "נחתנו בתוך מקום שנראה כמו חול ים, חושך מוחלט, רואים הכול רק דרך אמצעי ראיית לילה. באותם רגעים לא זיהיתי את ד' שהיה על הקרקע, אבל ידעתי שזה כוח מהיחידה שלו, וכל הזמן רץ לי בראש: 'אני מקווה שהוא בסדר'".
על הקרקע, ד' היה זה שהוביל את חברו שנפצע מירי אל עבר המנחת המאולתר. "היה שם די בלאגן, הגענו, טיפלנו בפצוע ופינינו אותו למנחת", משחזר ד'. "מסרנו את האלונקה למסוק, והפינוי היה נורא איכותי ומהיר". הוא לא ידע שבאותם רגעים, מי שמושך את האלונקה פנימה אל בטן המסוק ודואג לחיי חברו, הוא האיש שליווה אותו לאורך כל שנות הנעורים בתיכון.
"תוך כדי שאנחנו מנקים את המטוס מהדם, שלחתי הודעה לד' לשאול מה שלומו, כי ידעתי שהוא שם באזור", אומר ש'. התשובה הגיעה כעבור זמן קצר. "פתחתי את הטלפון בשתיים בלילה", מספר ד'. "ראיתי הודעה מש', רשמתי לו שזה חבר טוב שלי שפיניתי עכשיו, ואז הוא ענה לי: 'אני זה שפינה אותו לתל השומר'. זה היה רגע מדהים שלא אשכח. לא ציפיתי לפגוש את המחנך שלי בתוך שדה הקרב כששנינו עושים את אותו דבר למען הצלת חיים". עבור ש', הגאווה הייתה עצומה: "הוא דוגמה לכל הכיתה, וזה הרבה יותר מרגש מלהיות סתם דף עם ציון".
לרגל פתיחת שנת הלימודים, השניים מבקשים להעביר מסר של תקווה לתלמידים שמתחילים היום את דרכם. "בתור נער שיש לו חלומות, לעולם אל תפסיק לחלום ולעבוד קשה כדי להגשים אותם", אומר ד'. "הכי חשוב זה להתמיד בדרך ולהיות ישר וכנה". ש', שממשיך לחנך גם בימים אלו, מסכם את המהות של מקצוע ההוראה דרך הקשר הזה: "יש תלמידים שבאים מרקעים שונים, ולא תמיד למערכת יש סבלנות. אני מרגיש שאני משענת, מבוגר אחראי שנותן אוזן קשבת. בסוף שורה תחתונה, אני מתרגש כל פעם מחדש להגיע לבית ספר ולעזור".
