חוקרים שפתחו קופסאות סלמון ישנות גילו בתוכן משהו שרוב האנשים כנראה לא היו רוצים למצוא בארוחת הערב שלהם: שרידים של תולעים טפיליות. חלק מהשימורים הכילו דגים שנלכדו לפני עשרות שנים, ובאופן מפתיע הטפילים שהיו בהם הפכו לכלי שאפשר למדענים ללמוד כיצד השתנו החיים באוקיינוס לאורך תקופה ממושכת.
מדובר בתולעים ימיות זעירות ממשפחת האניסאקידים. הן חיות בטבע כחלק ממחזור חיים שעובר בין בעלי חיים שונים בים: תחילה ביצורים קטנים כמו קריל, אחר כך בדגים ולבסוף ביונקים ימיים. לכן, כאשר דג סלמון נדבק בטפיל עוד כשהוא חי בים, התולעת עשויה להישאר בגופו גם לאחר שהוא נלכד.
החוקרים לא יצאו מלכתחילה לחפש משהו חריג בתוך ארוחת צהריים. קופסאות הסלמון נשמרו במשך שנים בידי גוף מסחרי בסיאטל לצורכי בקרת איכות. כשהמדענים קיבלו גישה אליהן, הם הבינו שנוצר במקרה ארכיון שמאפשר להשוות דגים שנלכדו בתקופות שונות. בסך הכול נבדקו 178 קופסאות, ובהן ארבעה מיני סלמון שנלכדו בין 1979 ל-2021 באזור אלסקה.
למרות השנים שחלפו, החוקרים הצליחו לספור את שרידי התולעים ולבדוק כיצד השתנתה כמותן. בשני מיני סלמון נרשמה עלייה ברורה לאורך התקופה, בעוד שבשניים אחרים המספר נותר יציב יחסית.
דווקא העלייה במספר הטפילים עשויה להיות סימן חיובי. הסיבה פשוטה: כדי שהתולעים האלה ישלימו את מחזור החיים שלהן, הן זקוקות לשרשרת שלמה של בעלי חיים – מיצורים ימיים קטנים, דרך דגים ועד לווייתנים, כלבי ים ודולפינים. כאשר כל החוליות האלה קיימות, גם הטפילים יכולים לשגשג. לכן מספר גדול יותר שלהם עשוי, במקרים מסוימים, להעיד שמערכת החיים בים יציבה או מתאוששת.
כך הפך ממצא שנשמע בתחילה די דוחה – תולעים בתוך שימורי סלמון – למעין תיעוד ביולוגי של האוקיינוס. במקום לראות בקופסאות הישנות רק מזון שפג זמנו, החוקרים השתמשו בהן כדי להציץ עשרות שנים לאחור ולבחון כיצד השתנתה הסביבה הימית.
