פרסוםר ראשון: בפעם הראשונה מפנה בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין אצבע מאשימה חריפה כלפי אחד הגופים החזקים והרגישים בלשכה – ועדת האתיקה הארצית. בהחלטה חריגה, שבמסגרתה בוטל ההליך המשמעתי נגד עו"ד לירום סנדה מטעמים של הגנה מן הצדק, קבע בית הדין כי בהתנהלות הוועדה נפלו פגמים חמורים, ובראשם ניגוד עניינים של יו"ר הוועדה, עו"ד מנחם מושקוביץ.
עו"ד ערן בן ארי, יו"ר האופוזיציה בלשכת עורכי הדין, מפנה בעקבות ההחלטה את האחריות לראש הלשכה, עו"ד עמית בכר. "זה מינוי בקדנציה שלישית, מה שלא קרה בלשכת עורכי הדין. שינו את החוק הזה. זה מינוי של עמית בכר וכל האחריות היא עליו", אמר בן ארי. לדבריו, "הרעיון שהאתיקה נשארת בלשכת עורכי הדין הוא רעיון שצריך לעבור מן העולם. צריך לשכת עורכי דין וולונטרית וההסדרה צריכה לבוא מוועדה בלתי תלויה שלא ממונה בעסקנים של לשכת עורכי הדין, ועמית עמד בראשם".
התלונה מהממונה – והמינויים בשכר
מהעובדות שנפרשו בהחלטה עולה כי יו"ר ועדת האתיקה הארצית, עו"ד מנחם מושקוביץ, היה מעורב בטיפול בתלונה שהגיעה מהממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי במשרד המשפטים. זאת, בזמן שמושקוביץ עצמו עוסק בתחום חדלות הפירעון ומקבל מינויים בשכר כמנהל מיוחד או כנאמן.
בית הדין קבע בעניין זה: "יו"ר הוועדה היה במצב בו מתקיים הלכה למעשה ניגוד עניינים כזה המשליך באופן ישיר ועמוק על תחושת הצדק וההגינות".
הביקורת לא הסתכמה בעצם הזיקה למתלונן. בית הדין התייחס גם לכך שההליך שקידמה ועדת האתיקה הופנה נגד עו"ד לירום סנדה, בעל משרד גדול הפועל אף הוא בתחום חדלות הפירעון – כלומר, באותו תחום מקצועי שבו פועל יו"ר הוועדה.
בית הדין דחה גם ניסיון להפחית ממשמעות מעמדו של מושקוביץ בתוך הוועדה. בהחלטה נכתב: "בין המתלונן ליו"ר הוועדה מתקיים יחס של תלות בתמורה – הוא המינוי בשכר… אין מדובר בחבר ועדה מן המניין אלא ביו"ר ועדת האתיקה הארצית שהוא בבחינת העומד בראש המחנה… ואין להשלים עם ניסיון לצמצם באופן מלאכותי את מעמדו".
הדיסק און-קי האנונימי
במהלך ההליך נחשף פגם נוסף: אחת התלונות נגד סנדה הגיעה לוועדת האתיקה באמצעות דיסק און-קי אנונימי, מבלי שזהותו של המתלונן הייתה ידועה. גם כאן השתמש בית הדין בלשון חריפה והזהיר מהמשמעות האפשרית של קבלת תלונות בדרך זו: "דרך הטיפול… משאירה פתח מסוכן בו מתלונן הרוצה לבוא חשבון… יגיש תלונה בדויה בעילום שם… וזו תתגלגל לקובלנה… ויש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות".
ההחלטה מציבה מראה לא מחמיאה בפני הגוף שאמור להיות אחד משומרי הסף המרכזיים של מקצוע עריכת הדין. ועדת האתיקה מחזיקה בכוח משמעותי כלפי עורכי הדין בישראל – מהחלטה לפתוח בהליך משמעתי ועד לקידום קובלנות שעלולות להשפיע על שמם ועל עיסוקם המקצועי.
דווקא בשל הכוח הזה, קביעות בית הדין בדבר ניגוד עניינים והאופן שבו טופלו התלונות מקבלות משמעות רחבה יותר מהמקרה הפרטני של סנדה: כאשר הגוף שאמון על אכיפת כללי האתיקה אינו מקפיד בעצמו על כללי ההגינות וההליך התקין – מתעוררת שאלה באשר לאמון שניתן לתת במנגנון כולו.
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "הממונה אמנם הגיש את התלונה אך אינו צד להליך נשוא ההחלטה. הממונה ילמד את ההחלטה וישקול את צעדיו".
מלשכת עורכי הדין טרם התקבלה תגובה.
