מתקפת הטילים והכטב"מים הנרחבת שביצעו החות'ים על מחוז נג'ראן ומחנות של כוחות הממשלה התימנית מסמנת את שבירת הרגיעה היחסית שהתקיימה בגבול מאז 2022. התקיפה הזו אינה אירוע נקודתי, אלא חלק ממערכה רחבה ומדאיגה המאיימת על יציבותה הכלכלית והביטחונית של סעודיה.
בחודשים האחרונים חזרו החות'ים להסלים את הפעילות הצבאית: הם הכריזו על "מצור ימי" על סעודיה, דיווחו על תקיפות נגד מכליות נפט בים האדום ובמפרץ עדן, ואיימו על מתקני אנרגיה חיוניים בממלכה. לכך מצטרפים דיווחים על תיאום הדוק בין החות'ים לבין מיליציות עיראקיות פרו-איראניות, היוצרים יחד תרחיש של מלקחיים מצפון ומדרום נגד תשתיות האנרגיה, הנמלים ושדות התעופה הסעודיים.
הדילמה של ריאד מורכבת ומבנית. מצד אחד, הממלכה השקיעה מאמצים אדירים לצאת מהתסבוכת התימנית כדי להתפקד ב"חזון 2030" ובגיוון הכלכלי שלה. מצד שני, המציאות האזורית נכפית עליה: שלוחותיה של איראן מנצלות את תימן כדי לפגוע בנתיבי הייצוא הסעודיים, במיוחד כאשר מעברים ימיים אחרים נפגעים. הסעודים מוצאים את עצמם קרועים בין הצורך להגיב ולהרתיע לבין החשש הממוקד מהיגררות מחודשת למלחמה מלאה שתחזיר אותם אל "הביצה התימנית".
האיומים הניצבים בפני סעודיה חוצים כמה ממדים במקביל: במישור הכלכלי, כל פגיעה בייצוא הנפט או בנתיבי השיט מאיימת על תוכניות הפיתוח ארוכות הטווח ומרתיעה משקיעים זרים. ברובד הביטחוני, למרות מערכות הגנה אווירית מתקדמות, ההתמודדות עם גלים של כטב"מים וטילים זולים יוצרת שחיקה מבצעית ועלויות כבדות.
בנוסף, התסכול בריאד גובר לנוכח העובדה שניסיונות התמרון הדיפלומטיים וההימנעות מעימות ישיר מול איראן לא מנעו את חידוש התקיפות, דבר שמציב את הנהגת הממלכה בפני צומת דרכים מכריע לגבי אופי התגובה הנדרש.
