גורמים המקורבים לסביבתו של נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, מתארים תסכול עמוק מהתנהלות משמרות המהפכה ומהפער בין האיומים הצבאיים של טהרן לבין יכולותיה האמיתיות. לדבריהם, הנשיא סבור כי איראן מסוגלת לגרום נזק כבד למדינות האזור, אך אינה מסוגלת לנצח במלחמה רחבה. במקביל, הוא מתוסכל משליטת משמרות המהפכה במדינה, מהתעלמותם ממצוקת האזרחים ומחוסר יכולתו להשפיע על קבלת ההחלטות.
מתיחות בתוך ההנהגה האיראנית: גורמים המקורבים לסביבתו של נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, מתארים ביקורת חריפה מצדו על התנהלות משמרות המהפכה, שלדבריהם ממשיכים להשמיע איומים צבאיים כלפי ארצות הברית ומדינות האזור, למרות מצבה הקשה של הרפובליקה האסלאמית.
על פי אותם מקורות, פזשכיאן מודע היטב ליכולות הצבאיות שנותרו בידי איראן. הוא מבין כי גם באמצעות אמצעי לחימה קטנים ומיושנים יחסית, איראן עדיין מסוגלת לגרום נזק משמעותי למדינות האזור. כך למשל, פגיעה של טיל קטן במתקן נפט בסעודיה, בכווית או באיחוד האמירויות עלולה לגרום לנזק כבד ולהשלכות כלכליות נרחבות.
אלא שלתפיסת הנשיא האיראני, קיים הבדל משמעותי בין היכולת לגרום נזק לאויב לבין היכולת לנצח במלחמה. לדברי הגורמים, פזשכיאן סבור כי לאיראן אין כיום את המשאבים הצבאיים והכלכליים הדרושים לניהול מלחמה רחבה ולהשגת ניצחון, ובוודאי שאין ביכולתה להרשות לעצמה לספוג אבדות כבדות נוספות.
הביקורת על משמרות המהפכה: איומים במקום יכולת לנצח
בסביבתו של הנשיא מתארים תסכול הולך וגובר מהאסטרטגיה שמובילים משמרות המהפכה. לטענת הגורמים, פזשכיאן סבור כי בכירי הארגון פועלים ללא גבולות ברורים, ומסתמכים על איומים צבאיים ועל יכולתה של איראן לפגוע בתשתיות אסטרטגיות במדינות השכנות.
לפי המקורות, ההערכה של פזשכיאן היא שמשמרות המהפכה בונים את האסטרטגיה שלהם על ההנחה שאיום בפגיעה במתקני אנרגיה ובמדינות האזור ירתיע את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ויגרום לו להימנע מתקיפה אמריקאית נוספת נגד איראן.
אלא שהנשיא האיראני, כך מתארים הגורמים, אינו משוכנע שהאסטרטגיה הזאת יכולה להצליח. מבחינתו, גם אם איראן תצליח לגרום נזק כבד לאויביה, אין בכך כדי
"הם עשירים, והעם האיראני סובל"
הביקורת המיוחסת לפזשכיאן אינה מוגבלת לתחום הצבאי. לדברי הגורמים המקורבים אליו, הנשיא מתוסכל גם מהשליטה הנרחבת של משמרות המהפכה במערכת השלטונית ומהשפעתם על קבלת ההחלטות במדינה.
בסביבתו מתארים מציאות שבה בכירי משמרות המהפכה נהנים מעושר רב ומעוצמה כלכלית ופוליטית, בעוד אזרחי איראן מתמודדים עם מצוקה כלכלית קשה. לטענת המקורות, פזשכיאן סבור כי בכירי הארגון אינם מגלים עניין ממשי בקשיים היומיומיים של הציבור.
מבחינתו, תפקידו כנשיא הוא להשמיע את קולם של אזרחי איראן ולפעול לשיפור מצבם. אלא שבפועל, הוא מתקשה להשפיע על ההחלטות המשמעותיות שמתקבלות במדינה, בשל כוחם של משמרות המהפכה. לדברי אותם גורמים, גם כאשר הנשיא מבקש לקדם שינויים במדיניות, הוא נתקל במערכת שבה מוקדי הכוח המרכזיים אינם נמצאים בידיו.
הרצון להתפטר ותחושת חוסר האונים
התסכול של פזשכיאן מגיע, לפי המקורות, גם לשאלת המשך כהונתו כנשיא איראן.
גורמים בסביבתו מתארים רצון מצדו לעזוב את התפקיד, אך לצד זאת תחושה כי אין בידיו אפשרות מעשית להתפטר. לדבריהם, פזשכיאן מרגיש שהוא נושא באחריות הציבורית למצבה של איראן, אף שבפועל אין לו את הכוח הדרוש לשנות את ההחלטות המרכזיות שמתקבלות במדינה.
כך נוצר מצב שבו הנשיא נדרש להתמודד עם הביקורת הציבורית על המשברים הכלכליים והביטחוניים, בזמן שהשפעתו על המדיניות הצבאית ועל מוקדי הכוח במדינה נותרת מוגבלת.
הפער בין הנשיא למשמרות המהפכה
הדברים שמוסרים הגורמים המקורבים לפזשכיאן מצביעים על פער עמוק בתוך ההנהגה האיראנית, בין הנשיא שמכיר במגבלותיה הצבאיות והכלכליות של המדינה, לבין משמרות המהפכה שממשיכים להציג את יכולותיה ההתקפיות כאמצעי מרכזי להרתעת ארצות הברית ומדינות האזור.
מבחינת פזשכיאן, כך עולה מדברי המקורות, איראן עדיין יכולה לפגוע באויביה, אך היא אינה יכולה להרשות לעצמה מלחמה נוספת שתוביל לאבדות כבדות ולהעמקת המשבר הכלכלי.
בינתיים, הנשיא האיראני נותר בתפקידו, כאשר על פי הגורמים בסביבתו, הוא חש אחריות לגורל האזרחים אך מתקשה לשנות את המציאות. משמרות המהפכה ממשיכים להחזיק בעוצמה רבה במערכת השלטונית, והפער בין האחריות המוטלת על הנשיא לבין יכולתו להשפיע על ההחלטות הולך ומתחדד.
