מחקר שנערך במוסדות הרפואה של אוניברסיטת קליפורניה ושפך אור חדש על התחום, מראה שדלקת קלה מאוד אצל האם במהלך ההיריון – אפילו כזו שלא גורמת למחלה ממשית – עלולה להשאיר חותם ארוך טווח על הצאצאים. אותם צאצאים הראו בבגרותם שינויים מבניים במוח, קשיי תקשורת והתנהגויות המזכירות אוטיזם, לצד רגישות קיצונית לרעשים ומגע.
2+החוקרים רצו לבדוק אם המוח הבוגר תקוע לחלוטין עם השינויים שנוצרו בילדותו, או שמא יש דרך לשנות את אופן הפעולה שלו. לשם כך, הם נתנו לעכברים הבוגרים שהושפעו מאותה דלקת עוברית מנה בודדת של תרופה בשם רפמיצין, תרופה שבדרך כלל מדכאת את מערכת החיסון.
התוצאה הפתיעה את המדענים: בתוך שעתיים בלבד מאז מתן התרופה, נרשם שיפור כמעט בכל מדד אפשרי. תאי המוח החלו לפעול בצורה מאוזנת יותר, הרגישות החושית וההתנהגויות החזרתיות פחתו, והסיכון לפרכוסים ירד משמעותית. מכיוון ששינויים פיזיים במוח דורשים זמן רב, החוקרים הבינו שהתרופה לא "תיקנה" את המבנה הפיזי של המוח, אלא שיפרה במהירות רבה את הדרך שבה תאי המוח מדברים זה עם זה.
2+למרות ההתרגשות מהתוצאות המהירות, החוקרים מדגישים באזהרה ברורה: התרופה הזו אינה מיועדת לשימוש בני אדם לטיפול באוטיזם. ההשפעה שלה הייתה זמנית בלבד, שימוש ממושך בה עלול להיות רעיל, והניסוי כולו בוצע כרגע בעכברים בלבד.
עם זאת, המשמעות של המחקר עצומה עבור עתיד המדע. הוא מוכיח שהמוח שלנו גמיש בהרבה ממה שחשבנו בעבר, ושלעיתים אפשר לשפר תסמינים קשים דרך שיפור התקשורת החשמלית במוח – גם מבלי לשנות את המבנה הפיזי שלו. גילוי זה פותח דלת לפיתוח טיפולים עתידיים, בטוחים ומדויקים יותר שיעזרו בעתיד להתמודד עם תסמינים כמו רגישות חושית קשה.
