בשנות ה-70 של המאה ה-20, במעמקי מכרה "קאלי קאפי" הסמוך לעיירה האיראנית אנארק, הבחינו שני מינרולוגים בבזק של אור כחול-ירוק מתוך אבן גולמית, כפי שדווח במאמר מדעי שפורסם לאחרונה בכתב העת "Futura". החוקרים שאספו את דגימות המינרל הזכוכיתי קראו לו תחילה "אנארקיט", מבלי שידעו כי אותו זוהר אמרקלי טומן בחובו סוד פיזיקלי עצום שעשוי לשנות את פני הטכנולוגיה.
האבן, ששמה שונה בהמשך ל-"הרברטסמיתיט", משכה לאחרונה תשומת לב עצומה. הסיבה: מדענים גילו שהיא עשויה להכיל מצב חומר טבעי ונדיר מאוד שמתנהג כמו "רשת קשורה" של חלקיקים. כדי להבין כמה זה נדיר – בדרך כלל, פיזיקאים צריכים מעבדות ענק יקרות וקירור בטמפרטורות קיצוניות כדי ליצור חיבורים כאלה – מה שנקרא בשפה המקצועית "שזירה קוונטית". אבל כאן, הטבע יצר את זה לבד בתוך סלע גולמי.
מייקל נורמן, מדען מהמעבדה הלאומית ארגון בארצות הברית, מסביר שהמערכת הזו פועלת כמו מעין "מוח קולקטיבי" שבו כל החלקים מחוברים יחד. לדבריו, אם יתברר שהטבע יודע לעשות את זה לבד ובצורה מושלמת, נוכל להשתמש באבנים האלה כדי לבנות את הדור הבא של מחשבים קוונטיים – מחשבים חזקים בצורה בלתי רגילה שיפתחו בעיות מורכבות בשניות.
הרעיון מאחורי התגלית מתבסס על מחקרים בפיזיקה שחוגגים כיום 60 שנה, אשר הוכיחו שחלקיקים יכולים להיות "קשורים" זה בזה באופן נסתר גם כשהם רחוקים. עד היום, ההוכחות האלו נשארו בגדר ניסויים מורכבים במעבדה. כעת, האפשרות שנוכל למצוא את החיבורים האלה מוכנים מראש בתוך אבנים פשוטות במעבה האדמה, עשויה להפוך רעיון שנשמע כמו מדע בדיוני למציאות טכנולוגית אמיתית.
