"אתה יודע שמעכשיו אתה שרוף, כן?". זה היה המשפט ששמע עדי שמאי הכהן מאנשי תעשיית הבידור רגע אחרי שהסרטון שלו, "אני ביביסט", שבר את הרשת ושותף ע"י אילון מאסק. הוא התחיל כטכנאי קול ב-8 שקלים לשעה והיום הוא קול בולט בדור היוצרים הימני החדש. בריאיון ל-C14 עדי מספר על השנים כאיש ימין בעולם המשחק, על הרגע בשביעי באוקטובר שבו החליט להפסיק לשתוק, ולמה לדעתו סאטירה ימנית היא הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות היום בישראל.
3+הסיפור של עדי מתחיל בפתח תקווה של שנת 1984. כבן זקונים לאמא פולניה ואבא עיראקי, הוא מעיד שגדל בתוך כור היתוך של זהויות. "תמיד מצאתי את עצמי על סוג של אמצע, חצי עיראקי וחצי פולני". האהבה ליצירה התחילה במוזיקה. בתחילת שנות ה-20 לחייו למד במכללת "סאונד", שם סיים בהצטיינות כטכנאי קול, אך הדרך למעלה לא הייתה מרופדת בזהב.
הדרך המקצועית של עדי החלה מאחורי הקלעים כעוזר טכנאי קול בשכר של 8 שקלים לשעה, שם רכש את יסודות העריכה. משם המשיך ללימודי משחק בבית צבי, אלא שבתחילת שנה ב' נהרג אחיו הגדול, זיו ז"ל, בתאונת אופנוע. הטרגדיה הובילה את עדי להחלטה לעזוב את התחום: "רציתי לרדת מהבמה ולא לעלות עליה יותר לעולם". רק לאחר שכנועים מצד המוסד הוא השלים את התואר, שיחק בתיאטרון בית לסין, אך לבסוף בחר לטוס לשנתיים בארה"ב כדי להתרחק מהכל.
3+כשחזר לישראל, החליט לבצע שינוי מקצועי ונכנס לעולם ההייטק והשיווק. באותן שנים למד בעצמו לצלם ולערוך, והחל ליצור תוכן באופן עצמאי ברשתות החברתיות, כולל דף הפייסבוק "הבחור המגניב הזה" שהפך לוויראלי. למרות החשיפה לה זכה לאחרונה, עדי מדגיש כי הוא יוצר כבר 16 שנה ברשת ואינו פנים חדשות בתחום: "אני רואה את עצמי כחלק מדור חדש של יוצרים בימין, אבל דור חדש אני לא", הוא מציין.
"בשביעי כבר התהפך משהו אצלי והבנתי שאני צריך לתרום את חלקי, ומה שאני יודע לעשות הכי טוב זה ליצור", הוא אומר. עדי החל לייצר סרטוני הסברה וניתוחים פוליטיים, אך המנוע האמיתי היה תחושת ההשתקה שחווים רבים בימין.
"יש אנשים במדינה שמתביישים בציונות שלהם ובגאווה להניף דגל".
מתוך הסנטימנט הזה נולד המערכון "אני ביביסט", בשיתוף עם כוכבי הרשת סהר חי ונתן סלומון ואמו של עדי. "השמאל הוא זה שהרים את הסרטון לשמיים", הוא מציין. "התגובה הקיצונית שלהם רק הוכיחה את מסקנת המערכון – ההורים בסרטון השתגעו מזה שהבן שלהם ימני, בדיוק כפי שהגיבו המבקרים מהשמאל כשראו את היצירה שלנו. לגבי נתניהו ומאסק? לא חשבנו שדבר כזה יקרה".
3+למרות זאת הוא נמנע מההגדרה אנוס: "המילה "אנוס" היא מילה שאני לא אוהב, אבל היא מתארת סנטימנט חשוב. יש אנשים במדינה שלנו שמתביישים בציונות שלהם, באהבה שלהם ליהדות, ברצון שלהם להתקרב, להיות מאוחדים, להניף דגל ישראל בגאווה, אני לא רציתי להרגיש ככה, תמיד הייתי אדם שלא אוהב "להתיישר", אבל אחרי המלחמה זה נגע בנקודה כואבת אצלי ממש, במיוחד אחרי רצח ששת החטופים במנהרה".
"החלטתי שאני הולך יותר רחוק עם התוכן שלי ונכנסתי יותר לפוליטיקה, ימין, שמאל, דעות, נשכתי חזק את המציאות שכאבה לי בפנים, רציתי לומר: "אני ישראלי יהודי, ונמאס לי שמדכאים את זה!" היום, אני גאה להיות מי שמזוהה עם הסנטימנט ההפוך! אנשים באים אליי ברחוב, בשכונה, בתור לרופא, איפה שאני לא נמצא ובגאווה אומרים לי: "כל הכבוד, תמשיך ככה, כולנו איתך!" שינוי חד מהסנטימנט שבו נלחמתי".
3+ההצלחה הביאה עמה גם מחיר אישי ותגובות קשות מהתעשייה. "בבית צבי הכינו אותנו להיות שחקנים, אבל אף אחד לא הכין אותנו להיות אנשים מוכרים", הוא מודה. "היו לי יומיים שפשוט סגרתי את הטלפון". לצד זאת, הוא קיבל שיחות מאנשי בידור מוכרים שאמרו לו שהוא "שרוף" בשל דעותיו הימניות. "שילמתי לא מעט מחירים על היותי ימני, אבל היום אני גאה להיות מזוהה עם הסנטימנט הזה".
לדבריו, ההבדל בין הסאטירה הימנית לזו של השמאל טמון בסיכון המקצועי. "בשמאל זו לא סאטירה, זה הומור על פוליטיקה בחסות ההגמוניה שמגינה עליהם", הוא קובע. "הימין לוקח סיכון אדיר כשהוא מבקר את המציאות דרך סאטירה". למרות זאת, הוא מרגיש שהמציאות משתנה: "סרטון הביביסט עשה שינוי תודעתי. היום זה מגניב להתגאות בזה שאתה ימני וערכי. הגאווה מרימה ראש ולא מתביישת יותר".
"אני ביביסט": הסרטון הישראלי שמטריף את הרשת ושותף ע"י מאסק
עדי רואה בערוץ 14 ובפעילות ברשת כחלוצים ששברו את תקרת הזכוכית ומעודד יוצרים נוספים להצטרף. "חשוב לי לחזק אחרים שחושבים לפתוח מצלמה. צריך אתכם, יש מקום לכולם", הוא מסכם. באשר לעתיד, הוא מבטיח להמשיך ליצור במשרה מלאה מוזיקה ותוכן פוליטי בכל הפלטפורמות. "התוכניות לעתיד הן ליצור, ליצור, ליצור. אני פה כדי לתת את משנתי ולחזק את הימין, והשבח לאל".
