אדווה גולדנברג בת ה-25 ובעלה אביאל ממזכרת בתיה לא תיארו לעצמם שההיריון הראשון שלהם יסתיים בלידה של שלוש בנות. מה שהתחיל כבדיקה שגרתית הפך לגילוי הדרגתי של "עוד שק ועוד שק", עד שהתמונה הושלמה. עבור אדווה, זה היה תחילתו של מסע לא פשוט, שבו עמדה האמונה האישית שלה מול המלצות המערכת הרפואית והחלטות הרות גורל. היום, עם שלוש בנות בבית, היא מספרת ל-C14 על הדרך שעברה ועל הבחירה להאמין שהכול יסתיים בשלום.
3+בשלב מוקדם הבינה אדווה שהמערכת הרפואית לא תמיד מעודדת המשך של היריון מרובה עוברים. "בכל מקום שהגעתי פשוט שלחו אותי הביתה ואמרו 'אנחנו לא מטפלים בזה', או שהמליצו לי לדלל אחד או שניים", היא מספרת. "אמרו לי שזה הדבר הכי נכון עבורי, כדי שאצא בריאה ושהתינוקות ייצאו בשלום. אבל משהו בלב אמר לי שלא. אני ובעלי מאוד מאמינים שאם בורא עולם שולח – יש פה משהו, הוא יודע למי לשלוח".
ההתלבטות הפכה מוחשית יותר כשבאחת הבדיקות עלה חשד לבצקת אצל אחת העובריות. אדווה, שהרגישה חסרת אונים, מצאה ליווי צמוד אצל הרב יגאל כהן והעוזר שלו שמעון ברדי, שעזרו לה לשמור על קור רוח. "שמעון אמר לי: 'בואי נחכה לעוד בדיקה, אני אתייעץ עם כבוד הרב, בואי נראה מה הוא אומר'. החלטנו שאנחנו ממשיכים באמונה שלמה, ומה שצריך לקרות יקרה. אמרתי לעצמי: 'מי אני שאוריד או אדלל ילדה? זו נשמה שיש לי בבטן'".
3+נקודת המפנה הגיעה בבית החולים בלינסון, שם הרגישה אדווה שהגישה כלפיה משתנה. "שם ממש קיבלו את השלישייה ועטפו אותי. פעם ראשונה שאמרו לי: 'יש לך נשמה בבטן, אנחנו לא נגיד לך את המילה לדלל. נגיד לך את הסיכונים, אבל בסוף זו החלטה שלך'. ואז קרה משהו שלא ציפינו לו. בבדיקה הבאה הבצקת פשוט נעלמה. פתאום לא ראו אותה יותר, למרות שבמקום אחר אמרו שהיא שם. זה פשוט פיקס אותנו להמשיך הלאה".
ההיריון המשיך לתוך מציאות מאתגרת של שמירת היריון ואשפוז ממושך, כשבשיא התקופה פרצה המלחמה עם איראן. בשבוע ה-33 זה קרה. אדווה ילדה שלוש בנות בריאות. "אני מסתכלת בדיעבד ואומרת תודה לבורא עולם, לרב יגאל ושמעון ולמי שליווה אותנו ולא נתן לנו לוותר, למרות כל החוסר ודאות. אמרו לנו 'תנשמו, אתם הולכים באמונה שהכול יהיה בסדר'. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי מקבלת את החיזוק הזה".
3+היום, כשהבנות כבר בנות ארבעה חודשים, אדווה מנהלת שגרה אינטנסיבית אבל מלאה בסיפוק. "הרבה אנשים אומרים לי 'בטח זה קשה', אבל לי קשה להשתמש במילה הזאת בגלל כל מה שעברתי בהיריון. אני תמיד אומרת שזה מאתגר. זה לא קל, את לא ישנה בלילה ואת רואה את האוצר הזה שקיבלת והכול מתגמד. אנחנו גרים כרגע אצל ההורים כדי שנוכל לעבור את התקופה הראשונה הזאת ביחד, עם עזרה ותמיכה".
לכל אחת מהבנות נבחר שם עם משמעות אישית: אמור, עמנואל ומילאן. אדווה מספרת שהבחירה הפכה ברורה ברגע שהיא פגשה אותן. "הן לא זהות, הן היו בשקים נפרדים. איך שהלכתי למחרת הלידה לפגייה והסתכלתי עליהן, כל אחת הייתה בול פגיעה לשם שלה. לא היה ספק שכל אחת קיבלה את השם שמתאים לה בדיוק. זה היה הרגע שבו הבנתי שהכול היה שווה את זה".
3+המסר של אדווה לנשים אחרות הוא בעיקר להקשיב לקול הפנימי שלהן. "הכי קל זה לוותר כשמפחידים אותך בסיכונים, בטח כשאת צעירה וזה היריון ראשון. אבל אם הבדיקות בסדר, אל תמהרו להקשיב לרעשי רקע. תקשיבו ללב שלכם ותלכו עם האמונה שלכם. קיבלנו מתנה גדולה ואני מודה כל יום על זה שלא ויתרתי עליהן. בסוף, זה שווה כל רגע של עייפות וכל קושי בדרך".
