הצעתו החוזרת של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כי סוריה תיקח על עצמה את המשימה "לטפל" בחיזבאללה – בטענה שדמשק תעשה זאת בצורה כירורגית ויעילה יותר מישראל – עוררה דחייה חד-משמעית בלבנון, ובמיוחד בקרב הקהילה הנוצרית. השאלה הנשאלת האם הנשיא טרמפ שאל את דעתם של הנוצרים להצעה זו?
5+ראש מפלגת ה"כוחות הלבנוניים " סמיר געגע, הצהיר בפירוש: "אף אחד לא מסכים עם מה שהציע טראמפ בנוגע לכניסת כוחות סוריים ללבנון כדי לפתור את בעיית חזבאללה". געגע הדגיש כי הרעיון אינו בר-קיימא ואין לו תמיכה לבנונית, ערבית או בינלאומית.
גם "מפלגת הפלנגות" הנוצרית פרסמה הודעה רשמית הדוחה כל התערבות סורית בלבנון, תוך שהיא מברכת על עמדתו של הנשיא הסורי אחמד אל-שרע, ששלל כל כוונה להתערב צבאית.
5+הדחייה אינה טקטית או הצהרתית בלבד. היא נובעת מזיכרון קולקטיבי כואב במיוחד של הנוצרים הלבנונים – זיכרון של כיבוש סורי שנמשך כמעט 29 שנים והותיר צלקות עמוקות בחברה הלבנונית, ובקרב הנוצרים בפרט.
רקע: טרגדיית הכיבוש הסורי בלבנון 1976-2005
במאי 1976, במהלך מלחמת האזרחים הלבנונית, לבקשת נשיא לבנון דאז נכנסו כוחות סוריים ללבנון במסגרת "כוח ההרתעה הערבי" לכאורה כדי להפריד בין הלוחמים ולעצור את השפיכות ולטפל בפלשתיניים שהגיעו ללבנון מירדן אחרי ספטמבר השחור. בתחילה, הסורים אף שיתפו פעולה עם מיליציות נוצריות נגד ארגוני המחבלים הפלסטיניים אך במהרה התברר כי מדובר בכיבוש לכל דבר.
5+הסורים, תחת חאפז אסד, ולאחריו בשאר, הפכו את לבנון ל"פרובינציה" של דמשק. הם שלטו בכל תחומי החיים:
דיכוי פוליטי ואלימות שיטתית: המודיעין הסורי – המוח'בראת, שלט ביד רמה. עשרות אלפי לבנונים נעלמו בכלאי סוריה – הערכות מדברות על יותר מ-30,000 נעלמים כפויים. בין 30,000 ל-65,000 לבנונים נהרגו ישירות בידי הכוחות הסוריים.
התנקשויות במנהיגים נוצרים: בשיר ג'ומאייל, שנבחר לנשיא ב-1982 בתמיכה נוצרית וישראלית רחבה, נרצח ימים ספורים לאחר מכן על ידי גורמים פרו-סוריים. מנהיגים נוצרים רבים אחרים חוסלו או הודחו.
5+שליטה כלכלית ודמוגרפית: פועלים סורים הציפו את השוק, סחורות הוברחו, והכלכלה הלבנונית נבזזה. נקודות ביקורת סוריות היו בכל מקום.
אחרי שנכנסו ללבנון שנת 1976 הסורים סרבו לצאת מלבנון. הסורים האמינו שלבנון היא חלק בלתי נפרד מסוריה הגדולה שהצרפתים בהסכמי סייקס-פיקו הפרידו אותה מסוריה. אולם ב-2005. לאחר רצח ראש הממשלה רפיק חרירי (שהאשמה הוטלה על המשטר הסורי ועל חזבאללה), פרצה מהפכת הארזים הפגנות ענק בביירות, בהובלת נוצרים, דרוזים וסונים, יחד עם הקהילה הבינ"ל כפו על סוריה לסגת סופית באפריל 2005.
5+למה הנוצרים הלבנונים אומרים "לא" גם היום?
הנוצרים הלבנונים – במיוחד תומכי הכוחות הלבנוניים והכתאיב – אינם אוהבים את חזבאללה. הם רואים בו ארגון איראני שפוגע בריבונות לבנון ומסכן את המדינה. אך מניסיון מר של כמעט שלושה עשורים, הם יודעים בדיוק מה פירושה של "עזרה סורית".
המשטר החדש בדמשק, תחת אחמד אל-שרע (לשעבר מנהיג דאעש, ארגון ג'יהאדיסטי-סלפי), מעורר חשש כפול: גם בגלל העבר הסורי האכזרי, וגם בגלל הרקע האסלאמיסטי הקיצוני של השליטים החדשים. מומחים לבנונים מזהירים כי כניסת כוחות סוריים (שחלקם סלפים) עלולה ליצור בהלה ואף מעשי טבח בקרב נוצרים, דרוזים ושיעים – ואף לחזק את חזבאללה במקום להחלישו.
5+הנוצרים הלבנונים אומרים בפשטות: *לבנון לא תהיה שוב שדה קרב או פרובינציה סורית. הם דורשים פתרון לבנוני פנימי, או סיוע בינלאומי אמיתי – לא "עזרה" מהכובש לשעבר.
הצעת טרמפ, גם אם נועדה "לעזור", נתפסת בלבנון – ובקרב הנוצרים בפרט כסכנה קיומית. הזיכרון של מלחמת האזרחים, בשיר ג'ומאייל, אלפי הנעלמים והשליטה הסורית עדיין חי. הנוצרים הלבנונים, ששילמו מחיר כבד על עצמאותם, אינם מוכנים לשלם אותו שוב. כפי שאמר סמיר געגע: אף אחד לא מסכים. וההיסטוריה מלמדת למה.
