המצור הממושך על מצר הורמוז אילץ מאות מכליות נפט לעגון חודשים ארוכים במימי המפרץ הפרסי. כעת, עם הסרת המצור והשעיית הסנקציות האמריקניות במסגרת הסכם 60 הימים בין ארה"ב לאיראן, נראה היה כי הדרך לחידוש אספקת האנרגיה העולמית סלולה – אך דווקא כעת מתגלה מכשול בלתי צפוי.
2+במהלך תקופת ההמתנה הצטברה על קרקעית הספינות שכבה מאסיבית של "לכלוך ימי" – רכיכות, אצות וצדפות – המונעת מהן לצאת לדרכן ומעכבת את חידוש זרימת הנפט. הלכלוך, שעל גוף הספינה שאמור להיות חלק כדי למזער חיכוך, משתק את יכולת התנועה ומעמיד את המנועים בסכנת קריסה תחת העומס.
החספוס יוצר התנגדות עצומה במים, המכונה "גרר", שמאלצת את המנועים לעבוד בעומס חריג ומקפיצה את צריכת הדלק בשיעור של 20% עד 40%. עבור מכליות ענק המובילות נפט לאורך אלפי קילומטרים, מדובר בתוספת עלויות של מיליוני דולרים – שהופכת את השינוע לבלתי כלכלי ומעמידה את המערכות המכניות והמדחפים בסכנת נזק קבוע עקב הרעידות והעומס.
2+האצות והצדפות שנצמדו לדפנות, ובעיקר למדחפים, גורמות לרעידות מכניות קשות ומונעות את המשך המסע. הפעלת המערכות במצב כזה עלולה להוביל להשבתה מוחלטת של כלי השיט בלב ים. מעבר לכך, קיימת מניעה רגולטורית גורפת: חוקים בינלאומיים מחמירים אוסרים על ספינות "מזוהמות ביולוגית" להיכנס לנמלי יעד ברחבי העולם, מחשש להפצת מינים פולשים – מה שהופך את המכליות למסורבות כניסה בכל נמל מערבי עד שיעברו ניקוי יסודי.
כדי להחזיר את המכליות למצב שיט, נדרשת עבודת ניקוי מורכבת ויקרה, המבוצעת על ידי צוותי צוללנים מיוחדים המכונים "מנקי קרקעית". כל מכלית, שאורכה עולה על 300 מטרים ורוחבה כ-45 מטרים, דורשת ניקוי של כ-14 אלף מטרים רבועים.
2+צוות של חמישה עד שישה צוללנים עשוי להזדקק לכארבע עד חמש שעות לניקוי כל כלי שיט, באמצעות מגרדות ידניות ומכונות שטיפה בלחץ. בתוך כך, הביקוש הפתאומי לשירותי הניקוי הקפיץ את המחירים, וכעת גובים הצוותים עשרות אלפי דולרים לכל ספינה.
