רגע דרמטי וטעון נרשם היום (ראשון) בבית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר אלי לוי, מבכירי רשות ניירות ערך שניהלו את החקירה בתיק 4000, התייצב לחקירה נגדית אינטנסיבית שבמהלכה הטיח בו עו"ד עמית חדד שורה של האשמות על פעילות חסרת סמכות והפרת הוראות חוקיות. בתשובה שהדהימה את הנוכחים באולם, הודה לוי כי פעל באופן עצמאי לחלוטין מול הדרג המדיני-משפטי הגבוה ביותר במדינה, תוך שהוא מתנער מהצורך באישור בית משפט.
3+עו"ד חדד הציג בפני העד את הסתירה בין הנחיות היועץ המשפטי לממשלה – שאסרו לעסוק בראש הממשלה – לבין המציאות בשטח, וזעם: "איך אתה מרשה לעצמך להפיק מיילים אחרי ההנחייה הזו? בלי רשות מאף אחד תסביר לי!". לוי, שנראה לחוץ, פניו האדימו והוא החל לשלב ידיים בעצבנות, השיב בכנות בוטה: "הפקתי אותם בעובדה, על סמך התפתחות בחקירת פילבר במסגרת פרשה להרחבת חקירה".
לוי לא רק שלא הכחיש, הוא הודה כי פעל כ"בעל הבית" של החקירה, כשהוא מחליט על דעת עצמו לאסוף חומרים רגישים שנועדו להוביל לכתב אישום נגד ראש הממשלה. כשהתבקש להתייחס לכך שחוקרים נוספים היו מעורבים, אישר לוי כי הכתבות והחומרים שהופקו נעשו בהנחייתו הישירה.
3+העימות התרחב לשיטות הלחץ שהופעלו על שלמה פילבר. חדד הציג הקלטות בהן נשמע החוקר יריב עמיעד אומר לפילבר: "המחיר נגזר מהתוכן" וכי "המשוואה לא תמיד פתוחה". לוי ניסה להתחמק מהגדרת הדברים כהצעה לעד מדינה: "נושא של מחירים ושת"פ עולה חדשות לבקרים בחקירות. הרבה פעמים אומרים בוא תחסוך לעצמך זמן שיפוטי, נתחשב בך". הוא התעקש: "לא עלתה המילה עד מדינה!", אך כשנשאל האם היה חובה לתעד את תשובתו של פילבר להצעה, הודה לבסוף: "כן, מן הסתם".
לוי נשאל גם על ההדלפות לתקשורת, והתנער מאחריות: "אין היגיון להוציא צו איסור פרסום וללכת צד שני ולהדליף". אך את הרגע הבלתי נשכח סיפק כשתיאר את חומרי החקירה שאסף כ"יהלום של 17 קארט צבעוני".
3+במהלך הדיון נרשמו רגעים מביכים, כמו כשחדד הציג כתבה על "מבצע סבנה", עם נתניהו, ברק ופרס, שנמצאה בחומרי החקירה – ולוי לא ידע להסביר מדוע היא שם. במקביל, עו"ד תירוש מהתביעה התערבה מספר פעמים בטענה שחדד "מטעה את העד", דבר שהוביל לוויכוחים סוערים שהפכו את הדיון לטעון ורווי רעשי רקע.
משפט נתניהו מתנהל תחת טענות מתמידות של ההגנה על התנהלות פסולה של גופי האכיפה. התברר כי גם שנים לאחר האירועים, המשיכו החוקרים לבצע "השלמות" לפי דרישות הפרקליטות, מעידה על כך שהפרקליטות לא רק "מפקחת" על החקירה, אלא היא שותפה פעילה ומכוונת. זה מצטייר כניסיון מתמשך "לסגור חורים" ולבנות את התיק רטרואקטיבית כדי שיתאים לדרישות המשפטיות, ולא כחקירה עצמאית שרק מעבירה ממצאים לפרקליטות.
3+כמו כן, העובדה שביום פרוץ פרשה 3, ניתנה הנחיה מפורשת לא לעסוק בנתניהו – שעל פי לוי הוא "מעריך שראה בזמן אמת" – אך בכל זאת הפיק חומרים עליו, מהווה את מוקד המבוכה המרכזי.
הודאתו של לוי כי פעל ללא צו שיפוטי, תוך התעלמות מהנחיות היועמ"ש, עשויה להיות נקודת מפנה משפטית. עבור ההגנה, זו הוכחה חותכת לשימוש באמצעים פסולים שהופכים את כל החקירה ל"מגדל קלפים". עבור התביעה, זו מבוכה אדירה שמעמידה את אמינות החוקרים בסימן שאלה ומסבכת את הניסיון להציג את החקירה כהליך תקין, שקוף ומוקפד.
