חמישה לוחמים נהרגו בסוף השבוע האחרון בדרום לבנון – חמישה מטובי בנינו, מלח הארץ, לוחמים אמיצים שיצאו להגן על עם ישראל. האשמה לנפילתם, כמו גם לפציעתם של עוד עשרות, מוטלת בראש ובראשונה על כתפיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ישראל כ"ץ, והרמטכ"ל אייל זמיר.
1+"אין מגבלה על חיילי צה"ל לפעול בלבנון להסרת איומים", הצהיר היום שר הביטחון, כאילו מדובר במשהו להתגאות בו, שכן הטרמינולוגיה של הדברים חושפת פרטיקה מסוכנת: ללוחמים שלנו יש זכות להגן על עצמם – רק אם הנשק כבר מכוון אליהם. כ"ץ מתגאה ב"אין מגבלה", אבל האמת היא שגם בירושלים ובתל אביב אין עליהם או על אף אזרח הגבלה לפתוח באש במידה ויש עליו איום מיידי מסכן חיים.
מה שישראל כ"ץ, נתניהו וזמיר שוכחים, או מנסים להשכיח בסיסמאות גדולות, הוא שהילדים והאחים שלנו הם לא בובות ולא ברווזים במטווח, הם לא קורבנות "הפסקת האש", הם הדבר היקר ביותר – והם צריכים לפעול להשמדת האויב , סביב השעון ובכל הכוח, ולא רק "להסרת איומים"!
1+בעוד אלפי לוחמים נמצאים במרחב תחת סיכון עצום לחייהם, אך ורק מתוך שליחות עצומה, נתניהו וכ"ץ החליטו לכבול את ידיהם, ואייל זמיר יישר קו – "כל פתיחה באש שלא להסרת סכנה מיידית, מחייבת אישור אלוף פיקוד". המפקדים בשטח זועמים ומתוסכלים, הלוחמים מאבדים אמון בדרג המדיני והצבאי, ובכל יום שעובר עוד לוחמים נפגעים.
מיד עם צאת השבת, כשברקע הקשיים במשא ומתן בין האמריקאים לאיראנים וחוסר שביעות הרצון של הנשיא טראמפ וסגן הנשיא ואנס, נתניהו מיהר להבהיר כי הפסקת האש מבחינתו בתוקף, בכל רחבי לבנון. הצהרה שהגיע עוד טרם פורסמו שמותיהם של כל הלוחמים האהובים, בעוד עם ישראל מבכה על הטרגדיה האיומה, דווקא בעת הזו – ראש הממשלה בחר לשדר מסר של רפיסות מוחלטת. מי יעצור את המציאות המסוכנת, ומי יאזור אומץ מול האמריקנים? החרפה בדרום לבנון נמשכת.
