היום בערב ג׳ בתמוז יום ההסתלקות של הרבי מליובאוויטש זצ"ל. וכמו בחיים ששום דבר לא מצליח להיות פשוט ולהכל יש הסברים וציטטות וסוגריים והסתייגויות ונעיצות וגוזמאות ומבוכה, ככה גם ליום הזה. ופייר? אני לא יודעת מה הרבי יותר בחיי, הראש אומר זיע"א והלב מרגיש שליט"א ובכלל להיכנס בסוגיה הזו זה לחטוף מכל הכיוונים כמו להעז לדבר עם ימנים ושמאלנים, ואני? אני רק מסתכלת לרבי בעיניים בתמונה ויודעת שהוא באמת מסתכל עליי בחזרה.
2+אני יודעת שלפעמים אכזבתי אותו ושהוא אף פעם לא מפסיק להאמין בי. יודעת שתורת החסידות שהוא עומד בראשה הצליחה להציל את חיי כבר יותר מפעם אחת וגם כשנדמה לי שכבר אין לה יותר מה להציע היא שולפת לי עוד ארנב מהסירטוק ועוד יונה לבנה מהקנעייטש. לא סתם, אמיתי.
זה לא מפסיק לרגש אותי לראות את חסידי חב"ד מאוהבים כ"כ בשליחות, נשחטים פעם אחר פעם על מזבח הנוחיות רק כי הרבי ביקש, אני יודעת שגם כשאני מזייפת זה לא כי אין סרגל ישר פלס ברור שורף חד אלא רק בגלל שאני פשוט הפסקתי להיצמד אליו. וזה המון, הסרגל הזה.
2+שנים הייתי בעלת תשובה שאין לה מנהגים לשחזר ואין לה מורשת להחזיר ואין לה בית אבא להביט אליו לאחור כדי לדעת מה לעשות במחר שלי, עד שבא הרבי ונתן לי מסורת ומורשת ומנהגי חב"ד ונוסח לסידור וסגר לי הרמטית את כל הפינות. אני אומרת בעצב שלפעמים אין בי את הברק של תחילת הדרך, שהחיים בדקו את עוצמת אמונתי ולא פעם. עימעמו את החיות והנחישות.
אבל אף פעם לא פיקפקתי באמת הצרופה שהנחיל לי הרבי. כשאנשים היו שואלים "אבל הוא לא מת?" הייתי עונה "לא יודעת אם אני חיה כמוהו" הוא, שנתן לי מפת דרכים נחושה לכל נושא שרק העזתי לדמיין, שלא השאיר פינה אחת בפלנטה שלא חרץ עליה את דעתו הקדושה שלימים תמיד הסתברה כנכונה ביותר, המדויקת ביותר, הרואה למרחוק ביותר, שהפך לי את הקופסא מעקרת בית ואמא לילדים (שזה אחלה תפקיד חשוב כן?) לאשת תקשורת עם שליחות ברורה ולא מתפשרת, שדורש ממני תמיד יותר אבל אף פעם לא נותן לי להרגיש פחות, שהכיר לי את ספר התניא והאדמו״ר הזקן שהפכו לוויז הפרטי שלי במבוכי הנפש, שלימד אותי שאין חלום שלא אוכל להגשים ואפילו בלי לבגוד בדתי ומצפוני, בלי למרוח שולחן ערוך.
2+זמרת חרדית, אשת תקשורת חרדית, כוכבת טלוויזיה חרדית לאט לאט, במה במה, והכי מדהים? לימד אותי שאני בכלל לא העניין. ורק שהאני הזה לא יפריע לעניין. שרק בעזרת כלים מדויקים אוכל לזכות שהשליחות תצליח ולא להיות עסוקה כל הזמן ב אני אצליח בשליחות. אז היום ג׳ תמוז. זה יום של אור גדול זה כל מה שאני יודעת. יום של הזדמנות להתחבר, להתקשר, להרים טלפון לצדיק שיש לו יכולת גדולה להיות פה גם כשאני לא רואה. הזדמנות לתת יד למישהו שיכול להעיף אתכם למקום חופשי ומשוחרר מכל גרסת הינקות שלכם, תפיסת העצמי שלכם, מכל הטמטום הייאוש והבהלה. היום ג' בתמוז, חפשו את הדרך הפרטית שלכם לחיים של אור וגאולה.
