פרופ' יובל אלבשן, משפטן, סופר ואיש תקשורת, חושף בריאיון מיוחד את השינוי העמוק שעבר עליו מאז אירועי 7 באוקטובר. אלבשן, שבעבר הגדיר עצמו קודם כל כישראלי, מצהיר כעת: "תמיד היה לי ברור שאני קודם כל ישראלי ואחרי זה יהודי. היום ברור לי שזה הפוך". הוא מותח ביקורת חריפה על "השמאל של היום", וטוען כי גורמים אנטי-ציוניים השתלטו על המותג "שמאל" והרסו אותו.
אלבשן מספר על ילדות צנועה בבת ים ועל סיפורו המכונן של אביו, שחשף שחיתויות במקום עבודתו ושילם על כך מחיר אישי כבד. האב נפטר בגיל 44 מהתקף לב, חוויה שעיצבה את תפיסת עולמו של אלבשן לגבי מאבק במוקדי כוח ושחיתות. "אני עומד לפניכם גבר שהוא בסוף תמיד יהיה יתום בן 12", הוא אומר, ומדגיש את השפעת האובדן על חייו.
למרות שגדל בבית רוויזיוניסטי, אלבשן נטה לשמאל בנעוריו, מתוך משיכה לצדדים החלשים. הוא מתייחס לפרשת אלאור אזריה ומסביר כי יצא להגנתו, אף שהיה איש שמאל, משום שחש שהחברה והמערכת "נטשו אותו". לדבריו, השמאל הנוכחי אינו מייצג ערכים שמאליים קלאסיים, לא כלכלית, לא חברתית ואף לא דמוקרטית.
המשפטן התייחס גם למשבר הרפורמה המשפטית, וסיפר שהיה שותף לניסיונות גיבוש מתווה פשרה. הוא סבור ששני הצדדים נשאו באחריות למשבר, אך הקבוצות הקיצוניות הכתיבו את הטון והקשו על הסכמות. אלבשן מותח ביקורת על חלק מהתבטאויותיו של אהרן ברק בשנים האחרונות, למרות יחסו האישי והמקצועי אליו.
הטבח ב-7 באוקטובר גרם לאלבשן לבחון מחדש את זהותו, והוא מתאר תהליך פנימי עמוק של התחזקות החיבור ליהדות ולעם היהודי. מתוך המשבר הזה נולד ספרו "הטיפה והדמעה", והוא מציין כי מאז הכתיבה שלו נעשתה איטית ומודעת יותר למשקלן של מילים. "אני מאוד רוצה לשים כיפה… חשוב לי שאנשים ידעו שאני יהודי", הוא מצהיר.
