המצור הימי שמטיל הצי האמריקאי על איראן מאמצע יולי מתחיל לגבות מחיר הרסני מעורק החיים הכלכלי המרכזי של המשטר: לפי נתוני חברת מעקב הספנות Kpler, מאז חודש המצור לא הצליחה אפילו חבית אחת של נפט גולמי איראני לחצות את קו החסימה אל עבר שוקי היעד. טהרן ממשיכה אמנם להטעין כמויות מצומצמות של נפט על גבי מכליות בתוך המפרץ, אך אלו נותרות כלואות ללא יכולת תנועה. במקביל, מאגר הנפט העצום שהצליחה איראן להבריח אל מעבר לקו המצור במהלך תקופת הפוגה קודמת הולך ומתרוקן בקצב מסחרר – ומאיים לנתק סופית בתוך שבועות ספורים את מקור הכנסת מטבע החוץ הקריטי ביותר של המדינה, כך דווח היום (שלישי) ב"וול סטריט ג'ורנל".
עומק הפגיעה הכלכלית משתקף באופן הברור ביותר דווקא מחוץ לגבולות המפרץ הפרסי. באמצע חודש יולי עמדה כמות הנפט האיראני על גבי מכליות בלב ים, מחוץ לקו המצור, על כ-90 מיליון חביות. מלאי צף זה אפשר למשטר להמשיך לספק נפט ללקוחותיו – בראש ובראשונה בתי זיקוק בסין – וליהנות מזרימת מזומנים חיונית.
ארה"ב במהלך חדש נגד איראן – טהרן מאיימת להגיב
כעת, על פי נתוני Kpler, הצטמצם המאגר לכ-29 מיליון חביות בלבד. בקצב המכירות הנוכחי, העומד על כמיליון חביות ביום, המלאי כולו צפוי להתאפס עד אמצע חודש אוקטובר הקרוב. בעקבות זאת, גם תקבולי הכספים בגין מטענים שכבר סופקו צפויים להיעצר כליל עד אמצע דצמבר. שר הנפט האיראני מוחסן פקנג'אד ניסה לשדר עסקים כרגיל וטען כי "תהליך מכירת הנפט ומסירתו ללקוחות התבצע במרחק של אלפי קילומטרים מהמפרץ הפרסי ומים עומאן". אולם המציאות מלמדת כי אותו מלאי מרוחק הולך ומתכלה, בעוד שאספקה חלופית אינה מצליחה לצאת משטחי המפרץ.
נתוני חודש אוגוסט מציגים קריסה דרמטית ביכולת היצוא האיראנית: טהרן הטעינה בתוך המפרץ כ-255 אלף חביות ביום בלבד – צניחה חדה של 85% בהשוואה לממוצע היומי שנרשם בחודשים פברואר עד אפריל. יתרה מכך, חביות אלו אינן מגיעות ליעדן ונותרות חסומות מאחורי כוחות הצי האמריקאי.
550 תקיפות על עורק הנפט של איראן: טהרן חושפת את ממדי המערכה
לשם השוואה, טרם פרוץ המלחמה ייצאה איראן קרוב לשני מיליון חביות מדי יום. הניסיונות לפצות על אובדן הנתיב הימי באמצעות היבשה אינם מהווים פתרון ממשי. הומאיון פלאקשאהי, ראש תחום ניתוח נפט גולמי ב-Kpler, הבהיר כי איראן מסוגלת לשנע במשאיות כ-40 אלף חביות ביום לכל היותר. גם תשתית הרכבות אינה מסוגלת להוות תחליף, בעיקר בשל מחסור חמור בקרונות ייעודיים להובלת נפט גולמי ותזקיקים.
החסימה הימית אינה פוגעת רק במכירות, אלא החלה לחלחל לעצם יכולת ההפקה באתרי הקידוח. אף שיצוא הנפט נבלם כמעט כליל, מאגרי האחסון היבשתיים באיראן לא הציגו גידול משמעותי. לדברי פלאקשאהי, עובדה זו מעידה כי המשטר נאלץ לצמצם את תפוקת הנפט לרמה הקרובה לצריכה הפנימית של המשק האיראני. מדובר בהתממשות של האזהרות שהשמיעו מומחי אנרגיה: ללא יכולת יצוא וברגע שמתקני האגירה מתמלאים, אין מנוס מסגירת ברזים בארות הנפט.
במקביל, הפגיעה התפשטה לענף הפטרוכימיה, המהווה את מקור מטבע החוץ השני בחשיבותו עבור המשטר לאחר הנפט. על פי הערכות Kpler, היקפי הטענת המוצרים הפטרוכימיים באוגוסט צנחו בכשני שלישים בהשוואה לנתוני תחילת 2026.
טהרן מאיימת להרחיב את טבעת החנק: "עד המפרץ הפרסי"
מכה אסטרטגית נוספת ניחתת על טהרן מכיוון השווקים הבינלאומיים. סין, שהייתה רוכשת הנפט המרכזית והכמעט בלעדית של איראן, פונה לחלופות. גורמי אנרגיה במפרץ מדווחים כי בתי זיקוק סיניים החלו לרכוש נפט מסעודיה, עיראק ואיחוד האמירויות. בשל המחסור שנוצר באספקה האיראנית המיידית, הנפט של טהרן – שבעבר נמכר במחירי רצפה – הפך במקרים מסוימים ליקר יותר מחלופות מקבילות. מפיקות אחרות מנצלות זאת: עיראק, למשל, מציעה כעת הנחות אגרסיביות של קרוב ל-30 דולר לחבית עבור סוגי נפט מסוימים כדי לתפוס את מקומה של איראן.
השלכות המצור חורגות הרבה מעבר לסקטור האנרגיה. הכנסות הנפט מממנות באופן מסורתי כשליש מתקציב המדינה האיראני ומהוות עוגן עיקרי לתזרים מטבע חוץ. יתרה מזאת, מכירות הנפט מממנות ישירות את זרועות הביטחון של המשטר. לפי משרד האוצר האמריקאי, משמרות המהפכה והכוחות המזוינים נשענים על חברות ייעודיות ועל רשתות של "צי צללים" כדי למכור נפט ולכלכל את פעילותם הצבאית.
חסימת הנתיבים נועדה לפגוע במקביל בתקציב המדינה, בריאל האיראני ובמנגנוני המימון של הצבא. שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט ציין את הישגי המהלך ברשת X כשפרסם איור בהשראת הסרט "מלתעות", שבו נראה כריש טורף גרף של יצוא הנפט והמטבע האיראני.
הלחץ הנוכחי מכה בכלכלה איראנית רעועה ממילא. נתוני האינפלציה הרשמיים חצו את רף ה-80% בשנה, וקרן המטבע הבינלאומית צופה התכווצות שנתית של 5.4% בתוצר המקומי – הנתון החמור ביותר מאז שנות ה-80. המחסור החריף בדולרים מקשה על הבנק המרכזי לתמוך בערך הריאל ולממן יבוא של חומרי גלם הכרחיים למפעלים, מה שמייקר את המוצרים ומלבה עוד יותר את עליית המחירים. חאמד חוסיין מחברת המחקר Capital Economics ציין כי מאז הכרזת הנשיא טראמפ באוגוסט על קמפיין הלחץ החדש, איבד הריאל כמעט 15% מערכו מול הדולר: "הרבה יהיה תלוי במידת הכאב הכלכלי שהמשטר מוכן לספוג לטובת יעדיו הצבאיים".
אף שסך המסחר הלא-נפטי של איראן הוסיף לפעול ורשם יצוא של קרוב ל-15 מיליארד דולר בין מרץ לאוגוסט – נתון נמוך מזה של השנה שעברה, נתיב מסחר מרכזי נחסם: איחוד האמירויות השעתה בחודש שעבר את רוב העסקאות הפיננסיות והכלכליות מול טהראן. אף שחלק קטן מהפעילות ממשיך באמצעות חברות קש, איראן נאלצת לנתב את קווי הסחר דרך טורקיה, עיראק, עומאן ופקיסטן – נתיבים מסורבלים, ארוכים ויקרים בהרבה.
בבסיס האסטרטגיה בוושינגטון עומדת ההנחה כי פגיעה כלכלית אנושה תאלץ את הנהגת איראן להתגמש ולהגיע להסדר מדיני. מנגד, מומחים וגורמים ביטחוניים במפרץ מזהירים מפני תוצאה הפוכה של הסלמה צבאית רחבה.
הקשר בין המערכה הכלכלית לעימות החמוש כבר הומחש בשבת האחרונה, כאשר צבא ארה"ב תקף שלוש מכליות נפט איראניות בעקבות שיגור טילים בליסטיים מצד איראן לעבר כלי שיט אמריקאיים, כולל נושאת מטוסים. במקביל, גורמים סעודיים מדווחים כי טהרן הגבירה את אספקת הטילים, המודיעין וכוח האדם למורדים החות'ים בתימן במטרה לפגוע בנתיבי שיט נוספים ובתשתיות סעודיות.
אלי גרנמאיה, מומחית לאיראן במועצה האירופית ליחסי חוץ, הטילה ספק בהכנעת המשטר: "המהלך פוגע קשות באזרח הפשוט, אך הראיות מראות שהמשטר יבחר בהתנגדות ובלחימה על פני כניעה במשא ומתן".
היכולת האיראנית לשרוד את השבועות האחרונים נבעה מההפוגה הזמנית במצור הימי באמצע יוני, שנולדה בעקבות מזכר הבנות במסגרת מגעים מדיניים. איראן ניצלה את פסק הזמן כדי להוציא במהירות עשרות מיליוני חביות נפט מהמפרץ ולאחסן אותן על גבי מכליות בלב ים. המהלך יצר מאגר של כ-90 מיליון חביות שהבטיח רציפות תשלומים גם לאחר שהצי האמריקאי חידש את חסימת המפרץ ביולי.
אולם מנגנון זה מגיע למיצויו: אמצע חודש אוקטובר מסומן כנקודת המפנה שבה יאזל מלאי הנפט הצף, ועד אמצע דצמבר ייפסקו לחלוטין התשלומים בגין העסקאות הישנות. המצור האמריקאי הוכיח את יעילותו הטקטית בחסימת יצוא הנפט, וכעת המערכת הבינלאומית ממתינה לראות כיצד תגיב טהראן ברגע שברז המזומנים ייסגר לחלוטין.
