מדענים וחוקרים מובילים מובילים בימים אלו חשיבה מחדש על האופן שבו נקבעים תאריכי התפוגה והשיווק המופיעים על אריזות המזון, בצעד שעשוי לחולל מהפכה צרכנית, סביבתית וכלכלית רחבה. על פי נתוני חוקרים מאוניברסיטת אובורן, האזרח האמריקאי הממוצע מבזבז וזורק יותר מ-1,000 פאונד – כ-450 קילוגרמים, של מזון מדי שנה. החוקרים מסבירים כי חלק מרכזי מהסיבה לבזבוז ההמוני נעוץ בכך שתאריכי השיווק האחרונים המוטבעים על המוצרים הם שמרניים מדי ואינם משקפים נאמנה את מידת בטיחותו של המזון, כך פורסם היום (שישי) ב"פוקס ניוז".
4+המחקר החדש של אוניברסיטת אובורן התמקד באופן ספציפי בתאריכי השיווק האחרונים של בשר, המשמשים קמעונאים כדי לקבוע כמה זמן המוצר יכול להישאר על המדפים בחנות. כיום, תאריכים אלו נקבעים לרוב לארבעה ימים בלבד לאחר מועד האריזה.
החוקרים הדגישו כי הקביעה הנוכחית מבוססת על נראות ויזואלית בלבד ולא על סכנה בריאותית: "תאריכי השיווק מבוססים על המועד שבו הבשר מתחיל לאבד את צבעו הוורוד הבהיר, ולא על המועד שבו הוא הופך לבלתי בטוח למאכל. שינוי בצבע אינו מעיד בהכרח על כך שהבשר מקולקל או מסוכן. אם צרכן רואה ביום השלישי שהבשר שלו הפך לחום, והתאריך מתקרב, הוא עלול לחשוב שהמוצר מקולקל, אך למעשה מדובר רק בירידה באיכות הנראות. הבשר עדיין לחלוטין טוב למאכל".
4+כדי לפתור את הבעיה הזו, החוקרים עקבו במשך 14 ימים אחר השינויים בקהילות החיידקים באריזות של בשר בקר טחון. המטרה הייתה לקשר בין השינויים המיקרוסקופיים המורכבים הללו לבין מדדים ממשיים של איכות הבשר וסימני קלקול. באמצעות מודלים חיזויים מתקדמים, הצליחו המדענים לזהות דפוסים קבועים המאפשרים לנבא את קלקול הבשר עוד לפני שהדבר הופך לנראה לעין.
דארין דטוויילר, מומחה למדיניות בטיחות מזון ופרופסור באוניברסיטת נורת'איסטרן, שלא היה מעורב במחקר הנוכחי, הדגיש בריאיון לרשת "פוקס ניוז" כי המשמעות של העבודה הזו רחבה בהרבה מדיון פשוט על צבע הבשר או חיי המדף שלו.
4+דטוויילר הסביר את ההשלכות המהפכניות של שילוב הטכנולוגיה במערכות המזון: "זהו דוגמה מצוינת לאופן שבו נתונים, מיקרוביולוגיה ובינה מלאכותית יכולים לסייע בטרנספורמציה של מערכות המזון – מניהול כשלים לאחר שהתרחשו, לניבוי ומניעה של חוסר יעילות לפני שהיא בכלל קורית. ההשלכות הכלכליות של המחקר הזה הן עצומות. כאשר בשר נזרק לפח, היצרנים מפסידים את כל העלויות הקשורות למזון לבעלי חיים, שינוע, עיבוד, אריזה ועוד, וגם הקמעונאים מפסידים כשהם נאלצים להסיר מוצרים שלא נמכרו מהמדפים".
לדבריו, אם מודלים מיקרוביאליים חיזויים יאפשרו להאריך את חיי המדף של הבשר בבטחה אפילו ביום אחד או יומיים, ההשפעה המצטברת על פני תעשיית הבקר יכולה להגיע לערך מוחזר של מאות מיליוני דולרים מדי שנה. מנקודת מבט ניהולית, מדובר בהזדמנות נדירה שבה רווחיות כלכלית וקיימות סביבתית משתלבות יחד במקום להתחרות זו בזו.
4+מעבר לחיסכון הכלכלי הישיר, לצמצום בזבוז המזון ישנו אפקט דומינו חיובי על הסביבה ועל החברה. דטוויילר מציין כי בזבוז מזון הוא אחד הנטלים הסביבתיים הסמויים הגדולים ביותר הקיימים כיום, במיוחד בתעשיית הבקר המתאפיינת בטביעת רגל סביבתית מהגבוהות ביותר מבין כלל מוצרי המזון. כל פאונד של בשר שנזרק מייצג בזבוז של מים, קרקע, מזון, אנרגיה ופליטות מזהמות של מערכי התחבורה.
בנוסף, ייעול המערכת עשוי לסייע בעקיפין לאנשים המתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי. אף שהארכת חיי המדף לבדה לא תפתור את בעיית הרעב בעולם, הפחתת הבזבוז תורמת למערכת אחראית ויעילה יותר, ואף עשויה להוביל להוזלת עלויות המזון עבור הצרכן הביתי.
4+עם זאת, דטוויילר מדגיש כי כדי להבטיח את הגנת הצרכן ובטיחות המזון, החברות חייבות ליישם את הטכנולוגיה הזו בזהירות: "חיי מדף ארוכים יותר חייבים עדיין לעבור תיקוף מדעי קפדני ופיקוח רגולטורי". החוקרים ציינו כי נדרשת עבודה נוספת לפני שהתעשייה תוכל לאמץ את המודלים הללו באופן נרחב, אך התוצאות הראשוניות מוכיחות את הפוטנציאל העצום של הטכנולוגיה לשנות את נוהלי קביעת התאריכים ולמנוע בזבוז מיותר.
