בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דן היום (רביעי) בפעם השניה בעתירה של עמותת "זולת לשוויון וזכויות אדם", המבקשת להפקיע את שיקול דעתו של השר יריב לוין בסוגיית מינויי הבכירים במערכת המשפט. בלב המשבר עומד החשש של המחנה השמרני והדרג המבצעי מפני תקדים חוקתי, במסגרתו הרשות השופטת תעקוף את הסמכות הבלעדית של שר נבחר ותכתיב לו כיצד ומתי להשתמש בכוחו השלטוני.
6+העתירה המונחת כעת לפתחו של בית המשפט חושפת שבר עמוק באיזון שבין הרשויות, שכן היא נוגעת ישירות לשורה ארוכה של סמכויות ביצועיות שהחוק הגדיר במפורש כמחייבות הסכמה משותפת בין הדרג הפוליטי לדרג השיפוטי. במוקד הדיון עומד המשבר סביב 27 תקנים פנויים של סגני נשיאים בבתי המשפט השונים בארץ, לצד מחסור ברשמים ובוועדות שחרורים.
בעוד שהפרקליטות טוענת כי הימנעות השר מלהפעיל את סמכויותיו נעדרת בסיס חוקי ופוגעת בניהול התקין של בתי המשפט, השר לוין מתבצר בעמדה חוקתית עקרונית. לשיטתו, חתימתו על צווים ותקנים אינה טכנית אלא מהותית, והיא מותנית בחוקיות הליך בחירתו של השופט עמית – אשר בוצע לטענתו בהרכב פגום בוועדה וללא חתימת קיום רשמית של שר, במטרה לעקוף את נציגי הציבור בקואליציה.
6+הדיון המתרחש כעת מציג עימות חזיתי חסר פשרות על גבולות הגזרה השלטוניים, כאשר מוסד היועץ המשפטי לממשלה והדרג הפוליטי מציגים תפיסות עולם מנוגדות לחלוטין לגבי מהות תפקידו של שר. בעיקרי הטיעון שהגישה היועמ"שית לקראת הדיון, באה לידי ביטוי דרישה נחרצת מבג"ץ להתערב בתוך מרחב הפעולה המיניסטריאלי של השר לוין, לקבוע לו לוחות זמנים כפויים ולשלול את יכולתו לעכב את ההליכים.
מיארה כתב כי "הימנעות השר ממימוש סמכויותיו נעדרת בסיס חוקי, מנוגדת לסדרי השלטון התקינים ולכללי היסוד של המשפט המינהלי. סירובו של לוין לשתף פעולה עם הנשיא יצחק עמית מבוסס על טענות שנדחו פעם אחר פעם, והדבר פוגע אנושות בניהול התקין של בתי המשפט. נוכח הנזק והפגיעה המצטברים, קיימת פגיעה קשה וחסרת הצדקה של הרשות המבצעת ברשות השופטת, ואין מנוס מהתערבות שיפוטית של בית המשפט הנכבד. מדובר בעומס המוטל על הציבור כתוצאה מ-27 תקנים פנויים של סגני נשיאים".
6+מנגד, שר המשפטים יריב לוין מציב בדיון קו הגנה חוקתי עיקש באמצעות מייצגו, עורך הדין יורם שפטל. לוין מסרב לקבל את התפיסה לפיה תפקידו מסתכם באישור אוטומטי של החלטותיה של מערכת המשפט, וערער ישירות על הלגיטימיות של מינוי השופט עמית לתפקיד הנשיא – מינוי שבוצע ללא הסכמתו הממשלתית. לשיטתו, דרישת המדינה לכפות עליו שיתוף פעולה היא מהלך שנועד לנטרל את כוחו של הבוחר.
בתצהיר התשובה של לוין נכתב כי "השופט יצחק עמית אינו מכהן כדין כנשיא בית המשפט העליון. כתב המינוי שלו חסר 'חתימת קיום' של שר משפטים, והבחירה בוועדה למינוי שופטים נעשתה בהרכב פגום וללא הסכמה. המערכת המשפטית מנסה לשמר את כוחה דרך מינויים פנימיים ועקיפת הדרג הפוליטי הנבחר, ואין בכוונתו של השר לשמש כחותמת גומי של המערכת המשפטית ולבטל את סמכותו לעכב מינויים שיש בהם פגם חוקי או מהותי".
6+במהלך הטיעונים מנסה הפרקליטות לטעון לחוסר עקביות מצד השר, בטענה שהוא מחרים את הנשיא עמית בנושא מינויי הבכירים אך משתף עמו פעולה בנושאים מנהלתיים אחרים. הדרמה החריפה באולם מגיעה ברקע הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על עניינים ביטחוניים ומדיניים דחופים, והצדדים ממתינים לראות כיצד יתפתח הדיון והאם השופטים יבחרו להוציא צו מוחלט שישלול מהשר את חופש הפעולה המיניסטריאלי שלו.
שורשיו של המשבר החוקתי הנוכחי נעוצים במחלוקת עמוקה סביב שיטת ה"סניוריטי" – הנוהג לפיו השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון ממונה אוטומטית לתפקיד הנשיא. שר המשפטים יריב לוין הוביל קו שמרני שהתנגד נחרצות להמשך השיטה הזו, במטרה לאפשר גיוון בעמדות המשפטיות בצמרת המערכת, וסירב לחתום על מינויו של השופט יצחק עמית. בפברואר 2025, הוועדה למינוי שופטים התכנסה ומינתה את עמית לנשיא גם ללא הסכמתו של השר, מהלך שהדרג המדיני ראה בו עקיפה בוטה של הריבונות הפוליטית.
6+בתגובה לכך, החליט לוין שלא לשתף פעולה עם הנשיא עמית במינויים המשותפים. מכיוון שחוק בתי המשפט קובע במפורש שמינוי תפקידי ניהול חייב להתבצע בהסכמה משותפת של שר המשפטים ונשיא העליון-– נוצר שיתוק מערכתי. בעקבות כך, הגישה עמותת "זולת" עתירה לבג"ץ, ובשבוע שעבר הוציא השופט יצחק גרוסקופף צו על-תנאי המורה לשר לנמק מדוע אינו מפעיל את סמכויותיו, מה שהוביל ישירות לדיון הסוער שמתקיים ברגעים אלו.
הדמוקרטיה מבוססת על כך שנציגי הציבור בממשלה מחזיקים בסמכות הביצועית והמדינית, שכן הם אלו שנושאים באחריות בפני הבוחרים בקלפי. כאשר החוק קובע שמינוי מסוים דורש "הסכמה משותפת", הכוונה המקורית היא להעניק לדרג הפוליטי זכות וטו מלאה, כדי למנוע מצב שבו המערכת המשפטית ממנה את אנשיה בשיטת "חבר מביא חבר" ללא פיקוח ציבורי.
6+המשמעות של הדיון הנוכחי היא ניסיון לשנות את כללי המשחק הללו באופן דרמטי: אם בג"ץ יקבל את עמדת היועמ"שית ויכפה על לוין לחתום על המינויים תחת לוח זמנים קפדני, המשמעות היא ביטול מעשי של זכות הווטו של הרשות המבצעת. שר המשפטים יאבד את שיקול דעתו העצמאי ויהפוך לצינור טכני בלבד שמחויב לאשר את החלטות מערכת המשפט, דבר המהווה פגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות ורידוד כוחו של הדרג המדיני הנבחר.
בנוסף, המצב שבו הרשות השופטת מנסה לנהל בפועל את החלטותיו של השר הממונה מוביל את המדינה אל עבר מבוי סתום חוקתי. אם בג"ץ יוציא צו סופי ולוין יסרב לציית לו בטענה שהנשיא עמית לא מונה כדין ושזכות הווטו שלו נפגעה, המערכת הממשלתית כולה תיקלע למצב שבו גופי הביצוע והאכיפה יצטרכו להכריע האם הריבונות נמצאת בידי בית המשפט או בידי נציגי הציבור הרשמיים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות.
